לקחים לפרקליטות משחרור זדורוב

יש לשבח את החלטתו היפה של שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, ערפאת טאהא, לשחרר את רומן זדורוב ממעצרו, בתנאים מגבילים. התנאים כוללים, בין היתר, איזוק אלקטרוני, שהות בבית הורי אשתו תחת השגחה צמודה של משגיחים שיאשר בית המשפט, והפקדת ערבויות כספיות גבוהות. יש לקוות שמשפחתו של זדורוב תצליח לעמוד בתנאים הכספיים.

מדוע היה הכרחי לשחרר את זדורוב מכלאו? על כך השבתי במאמריי הקודמים בעיתון זה, ועתה השיב בדומה גם בית המשפט המוסמך בהחלטה מפורטת, המשתרעת על פני 18 עמודים. מכיוון שלא כולם ימצאו זמן לקרוא אותה, אבקש להדגיש מתוכה שתי ביקורות של בית המשפט המופנות כלפי הפרקליטות, ולהוסיף שלישית משלי.

הביקורת הראשונה היא כנגד העמדה שהציגה הפרקליטות בדיון בבקשת הסנגור ירום הלוי לשחרר את זדורוב בתנאים מגבילים. עמדתה היתה שאין בראיות החדשות שהציגה ההגנה כדי לכרסם במערך הראייתי המרשיע שהוצג במשפט הראשון. מדובר בעיקר בשתי ראיות חדשות: האחת, חוות דעת מומחה, שלפיה הדם שנמצא על טביעות הנעל המסתוריות שבזירת הרצח הגיע לשם זמן קצר לאחר הרצח, עד שעה אחריו, כשהגופה התגלתה רק לאחר חמש שעות, ולכן אינן יכולות להיות של המחלצים, כפי שהניח בית המשפט בהרשעה. כך שייתכן מאוד שאלו עקבות הרוצח, ומוסכם על כולם שאינן של זדורוב.

הראיה החדשה המרכזית השנייה היא חוות דעת מומחה, שלפיה דם הקורבן שנמצא בתא השירותים הסמוך לתא הרצח יכול היה להיות מועבר לשם רק בסמוך לזמן הרצח - ומכאן שתיאור הרצח שבהודאת זדורוב ובשחזור, שלפיו קפץ ויצא מהתא למסדרון, אינו נכון.

במאמר מוסגר - המעבר לתא השלישי תואם דווקא סיפור אלטרנטיבי על רוצחת אלטרנטיבית, אם כי לא הייתי נחפז למסקנה שהיא הרוצחת, אלא רק ממחיש כך כמה מחורר סיפור אשמתו של זדורוב. כפי שהבהיר עתה נכונה השופט טאהא, עמדת הפרקליטות ניצבת בסתירה חזיתית להחלטתו האחרונה של שופט בית המשפט העליון מלצר לקיים משפט חוזר, בדיוק משום שייתכן מאוד שהראיות החדשות, כשתתבררנה במשפט החוזר, תולכנה לזיכוי.

הביקורת השנייה היא על כך שטיעוניה של הפרקליטות למעצר עד תום ההליכים מתמקדים בסכנה שמהווה שחרור רוצח במשפט רגיל הנערך סמוך למועד הרצח, ומתעלמים מכך שחלפו כבר 15 שנים מאז הרצח, שבמהלכן זדורוב כלוא. בהנחה שהוא חף מפשע, ולהערכתי רוב הסיכויים הם שזה המצב, החברה הישראלית כבר גרמה לו עוול נוראי. הפרקליטות גם התעלמה בטיעוניה מכך שהוחלט לקיים משפט חוזר, וכן מחירות האדם, שלפי חוק המעצרים יש לשקול גם אותה. חלוף הזמן משנה את נקודת האיזון שבין חזקת החפות וחירות הפרט לבין עילת המעצר. ואכן לפי הפסיקה, בעוד במשפט רצח רגיל הכלל הוא מעצר עד תום המשפט, במשפט חוזר - גם כשמדובר ברצח - הכלל, שממנו ניסתה הפרקליטות להתעלם, הוא שחרור.

ביקורת שלישית שאבקש להוסיף נלמדת משמות המשתתפים בדיון בבקשת השחרור ממעצר: בעוד הנאשם יוצג על ידי סנגור אחד ויחיד, התייצבה הפרקליטות לדיון במלוא כוחה, עם סוללה של שלושה עורכי דין. קשה להשתחרר מהרושם, אפילו אם אינו נכון, שהפרקליטות מתקשה להרפות מזדורוב ונאחזת בו בציפורניים - כמו גם בהחלטתה הקודמת, לנהל את המשפט החוזר ולא לוותר.

יהיו שיחשבו שיש כאן מלחמה על כבוד הפרקליטות, אלא שהיא ממומנת בכספי המסים שלנו, האזרחים, ומוצע להשתמש במשאבים הללו לאכיפה נגד עבירות אלימות חדשות שפוגעות באזרחים, למשל במגזר הערבי, שסובל מאוד מהיעדר אכיפה. אולי עדיין לא מאוחר מדי עבור הפרקליטות ללמוד היטב את ההחלטה החדשה, להתעשת ולוותר על ניהול המשפט החוזר. תהא זו שעתה היפה. אם תהיה.