מלחמות פורצות לרוב מתוך חוסר ודאות. כשמעצמות משדרות חולשה, מדינות קטנות מעיזות ליטול סיכונים. גם רברבנות רשלנית או הצהרות תוקפניות ללא כיסוי עלולות להוביל למלחמה. אך מסוכנת מכולן היא דבקות בפנטזיות אוטופיות, שמשכנעת את הבריון שהקורבן התרכך ולא יגלה התנגדות.
כל נשיא אמריקני ניצב בפני אותו מבחן: האם ארה"ב עדיין נחושה להגן על ידידות כמו יפן, אירופה, דרום קוריאה, ישראל או טייוואן? האם המנהיג החדש מסוגל להרתיע אויבים כמו איראן וצפון קוריאה? האם הוא יכול לבלום את התפשטות סין ורוסיה? למרבה הצער, נראה שביידן ומקורביו נחושים לערער את השלום שירשו ולהפר אחד לאחד את כללי היסוד במדינאות.
עם יציאתו של טראמפ מהבית הלבן, החל פוטין לרכז כוחות בגבול אוקראינה ולאיים במתקפה. מתגובותיו הלא צפויות של טראמפ פוטין חשש, ונמנע מפרובוקציות. ממשל טראמפ הורה על חיסול שכירי חרב רוסים בסוריה והטיל סנקציות נוספות. טראמפ גם הציף את העולם בנפט זול שפגע ברוסיה, נסוג מאמנות טילים לא הוגנות ומכר נשק מתקדם לאוקראינה. רוסיה הבינה כי טראמפ חסר מעצורים והחליטה להמתין לנשיא אחר לפני שתעמיד את ארה"ב במבחן.
מנגד, ג'ו ביידן נוהג לצאת בהכרזות פרובוקטיביות אך נושא עימו מקל קטן מאוד. הוא כינה את פוטין "רוצח" והזהיר כי הרודן הרוסי "ישלם מחיר" על התערבותו לכאורה בבחירות 2020. אם ביידן באמת מעוניין להתגרות באומה המחזיקה ב־7,500 ראשי נפץ גרעיניים, הוא בדרך הנכונה. כשבמקביל הוא מקצץ בסיוע הצבאי לאוקראינה וכשתקציב הביטחון האמריקני הכולל עומד לפני קיצוץ, המצב מחמיר והולך.
ובעודו מאיים על פוטין, ממשל ביידן מושפל על ידי הסינים. חברי המשלחת הסינית לשיחות באלסקה נזפו במקביליהם האמריקנים וטענו, ברוח השמאל הרדיקלי, שלמדינה גזענית כמו ארה"ב אין זכות לבקר את סין.
טראמפ היה בוטה באופן בלתי צפוי, אבל ביידן מבולבל באופן צפוי מאוד. הוא נראה שברירי ומשדר שהמפקד העליון של אמריקה לא ממש בשליטה. בניגוד להבטחותיו, הוא לא דורש מסין שקיפות לגבי מקור נגיף הקורונה, ובעוד הכוחות הרוסיים נאספים בגבול אוקראינה והסינים חודרים בחופשיות למרחב האווירי של טייוואן, דומה שוושינגטון אדישה. אמריקה פעלה תמיד להרחיק את רוסיה מסין. כעת שתי הדיקטטורות מאוחדות כגוף אחד נגד ארה"ב. אין פלא שצפון קוריאה חזרה לשגר טילים מעל הים היפני.
במזרח התיכון ביידן ירש מצב רגוע. מדינות ערב חתמו בצעד היסטורי על הסכמי שלום עם ישראל והן משתפות פעולה להדוף את הטרור האיראני. הסיוע האמריקני לקיצונים פלשתינים נפסק. איראן נכנסה למיתון תחת העיצומים, וקאסם סולימאני חוסל. ארה"ב פרשה מהסכם הגרעין, והתיאוקרטיה בטהרן הגיעה למצב הפגיע ביותר ב־40 שנות קיומה. אך כעת דיפלומטים אמריקנים מגלים עניין תמוה בשיקום היחסים עם איראן, בחידוש הסכם הגרעין ובהסרת הסנקציות. אם כל אלה יתרחשו, איראן ככל הנראה תגיע מהר לפצצה.
מוטב שביידן יזכור תובנות דיפלומטיות אמריקניות ותיקות כמו לדבר ברכות ולאחוז מקל גדול, חבר טוב הוא אויב גרוע; ובעיקר - לא לעורר כלבים רדומים.
פרופ' הנסון הוא היסטוריון צבאי, המאמר פורסם לראשונה באתר American Greatness
