דוח האו"ם שיצא בסוף השבוע שעבר קבע כי היהודים מתעללים מינית בעזתים, פוגעים במכוון ביכולתם להתרבות, והשמידו מרכז להפריה על שפע זרעיו ועובריו, כדי למנוע לידות בקרב האוכלוסייה המקומית.
ארגונים אנטישמיים קפצו על המציאה כמוצאי שלל רב, ישראל וארה"ב גינו בחריפות והחלו לתכנן מתקפת־נגד להענשת האו"ם, ושוב מצאנו את העולם מתחלק לאוהבי ישראל ולשונאיה.
אותה חזית מוכרת, שמתכנסת כל פעם סביב סלע מחלוקת אחר. אלא שהאירוע הזה גדול מהשאלה הישראלית. עוד לפני כן יובהר: צה"ל הורה למחבלים שנתפסו לפשוט חולצה כדי לוודא שלא יתפוצצו על חיילינו.
עבירת מין - זה לא, והגדרת המעשה הזה כעבירת מין היא זלזול בעבירות המין האמיתיות - אלה שביצעו מחבלי חמאס בבנות ישראל בטבח 7 באוקטובר. לגבי שאר ממצאי הדוח - מיותר בכלל להגיב. ובכן, דוח האו"ם חושף ממצא חשוב, שהוא לא הבדיות והשקרים המובאים בו. הדוח חושף את ההשחתה הפוליטית שעברה על הארגון הזה, את הנכונות שלו להתייצב לצד הרוע, והפחד להתייצב כנגדו.
אפשר וטבעי להזדעזע מנטישתו של האו"ם את הדאגה למעמד האישה העולמי ולזכויות אישה ופרט, ולהפנים את בחירתו המודעת: להקדיש עצמו לניגוח ישראל, תוך הקרבת נשות העולם.
והממצא הזה הוא טרגדיה של ממש למעמד האישה בעולם, שנשא עיניים בתקווה והאמין שמהאו"ם תצא הבשורה. האו"ם יכול היה, לו רצה, לחולל שינוי כלל־עולמי במעמד האישה. הוא היה יכול לצאת כנגד מדינות שבהן מתחולל דיכוי נשים אכזרי, להיות מדריך ערכי לנורמות של זכויות נשים בעולם, לחשוף את מצבן האמיתי של נשים בחברות שונות, לקרוא לסדר מנהיגים שפוגעים במעמד האישה, ולהוות כתובת לתלונות על משטרים מדכאים.
לו היו האומות מתאחדות לצורך כך, ודורשות את שחרור הנשים בכל חלקי תבל - אין ספק שההישגים היו כבירים, ושמשטרים מדכאים היו נעלמים, בדיוק כמו שנעלם בזמנו משטר האפרטהייד בדרום אפריקה.
אלא שלשם כך צריך היה האו"ם להתרומם מעל הפוליטיקה, התככים, הבריתות והאינטריגות, ולפעול ללא משוא פנים לסימון המטרות הנכונות לביצוע. אלא שהאו"ם של היום - ענייניות היא ממנו והלאה, ואת הטענות על כך אין להפנות אל מדינות אסלאמיות, אלא דווקא אל מדינות העולם החופשי שחברו אליהן.
על ראשות הוועדה לזכויות אדם באו"ם הופקדה איראן, ופרט זה לבדו מלמד על היחס של האו"ם למשימת השמירה על נשות העולם. הקורבנות הראשונים של מדיניות האו"ם הן נשות המדינות והאזורים החשוכים, דוגמת איראן או עזה - שחיות תחת דיכוי וניצול, וכל בשורת שחרור הנשים של המאה ה־20 פסחה עליהן.
האו"ם לא מנסה להציל אותן, או לתת להן תקווה לעתיד טוב יותר. אך לא רק הן, אלא גם נשות העולם החופשי הן קורבנות של אותה מדיניות, ושל הסירוב להכריז מלחמה על האסלאם הקיצוני כגורם שמחולל טרור, אלימות ופגיעה בנשים כערך תרבותי.
כשנשים באיסלנד ובשבדיה נאנסות בשיעורים דמיוניים וחוששות לצאת לרחוב - זה לא בגלל היהודים והחטאים המומצאים שלהם. דוח האו"ם, שמחבק טרור וחושך ומקדיש עצמו לתקיפת דמוקרטיה שנאבקת בהם - פשוט מסיח את הדעת, מקדש מטרות לא נכונות ומנרמל אלימות ודיכוי נשים אמיתי, בעוד האיומים המסוכנים באמת הולכים ומתממשים. אל מול הדוח החדש של האו"ם אין צורך להזדעזע בפעם המי יודע כמה מהאנטישמיות הבוטה.
אפשר וטבעי להזדעזע מנטישתו של האו"ם את הדאגה למעמד האישה העולמי ולזכויות אישה ופרט, ולהפנים את בחירתו המודעת: להקדיש עצמו לניגוח ישראל, תוך הקרבת נשות העולם.
- הכותבת היא יו"ר ויצ"ו העולמית