המושך בחות'ים

תחת הממשל האמריקני הקודם הצליחו החות'ים לשגשג. זו האמת. במשך ארבע שנות כהונת ביידן לא נעשה צעד משמעותי לבלימת החות'ים, שבסיוע איראני השליטו טרור בתימן ובשכנותיה. אמנם מדי פעם תקפו חילות האוויר של ארה"ב ובריטניה מטרות חות'יות, אבל היו אלה פעולות שנעשו כדי לסמן וי ולא כדי להציב איום ממשי.

יתרה מזו, ב־2021 הורה ממשל ביידן להסיר את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור, דבר שהוביל גם להסרת הסנקציות שהוטלו על תימן ועל בכירים במשטר.

הפעילות האמריקנית התרכזה בעיקר בשדה הדיפלומטי, לרבות העברת החלטה 2722 במועצת הביטחון בינואר 2024. החלטה זו דרשה מהחות'ים להפסיק לאלתר את התקפותיהם על ספינות מסחר במסגרת הסיוע שלהם לחמאס עם פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר. אבל החות'ים התעלמו ועשו ככל העולה על רוחם הן בזירה הימית בים האדום (גם נגד כלי שיט אמריקניים) והן במלחמה נגד ישראל.

בניגוד מוחלט למדיניות הפשרנית־עד־רופסת של ביידן, ממשל טראמפ שינה את העמדה האמריקנית כלפי החות'ים. "שריף חדש בעיר", הכריזו לא אחת בכירים בבית הלבן. ואכן, אחד הצעדים הראשונים של טראמפ היה חתימה על צו שהחזיר את החות'ים לרשימת ארגוני הטרור. בימים האחרונים לא רק הרטוריקה האמריקנית עלתה קומה, נראה שוושינגטון מגבה אותה במעשים.

ביום שבת האחרון הורה טראמפ "לפתוח בפעולה צבאית נחרצת ועוצמתית נגד הטרוריסטים החות'ים בתימן" ואף הודיע ש"זמנם תם". הוא האשים אותם בכך ש"ניהלו מסע בלתי פוסק של פיראטיות, אלימות וטרור", ובכך שפגעו בכלכלה האמריקנית בפרט והעולמית בכלל (בשנת 2024 לבדה הסב המצור החות'י על מצרי באב אל־מנדב נזק של 200 מיליארד דולר לכלכלה העולמית).

אולם, אם חשבנו שכוונת האמריקנים לסיים את סאגת שלטון החות'ים בתימן, הגיעה ביום שני בערב ההצהרה מהפנטגון כי אין בכוונת ארה"ב להפיל את שלטון הטרור בתימן, אלא לעצור את התקפותיו בים האדום על אוניות מסחר, ובפרט על ישראל.

מאידך, נראה שבבית הלבן הגיעו להכרה שאכן מהלך מלחמתי נגד תימן יהיה חסר תוחלת ותועלת, שכן לא היא העיקר. מנקודת מבטו של טראמפ, יש ללכת ולכרות את ראש הנחש, הגורם המנחה והמממן את הטרור במזרח התיכון ומי שתרם לחוסר היציבות באזור בעשור האחרון - איראן.

לכן, בהודעה נוספת שפרסם הנשיא האמריקני הוא הצהיר שכל ירייה של החות'ים תיחשב כירייה איראנית, כך ש"איראן תישא באחריות ותסבול מההשלכות, וההשלכות האלה יהיו חמורות".

טראמפ אמר שבכוונתו "לסיים מלחמות", וזו נשמעת הצהרה מחייבת של הנשיא, אך האם בכוונתו ליישם אותה או רק להרתיע? פעמיים בעבר איים ושום דבר לא קרה. ב־11 בפברואר הוא הודיע לחמאס כי אם עד יום שבת (15 בחודש) בשעה 12:00 לא ישחרר הארגון את החטופים, "ייפתחו שערי הגיהינום". חודש לאחר מכן, חמאס עדיין עומד על רגליו ואף נמצא בעמדה המאפשרת לו לתכנן פשיטות־פתע על יישובי העוטף ולסרב להצעות גישור סביב המשך העסקה עם ישראל.

האיום השני היה על מצרים וירדן, שאמרו לא רבתי לתוכנית הפינוי שהציע הנשיא האמריקני, ואף לא חששו להסתכן באובדן הסיוע הכלכלי והצבאי של ארה"ב. אדרבה, מצרים גם הציעה תוכנית שיקום חלופית, שזוכה עתה להסכמה אירופית רחבה, ועל פי מקורות ערביים גם לתמיכת הבית הלבן. 

באחת מהסצנות המפורסמות ביותר בעולם הקולנוע מתוך הסרט "הטוב, הרע והמכוער" יושב אלי וולך, בתפקיד "המכוער", באמבטיית קצף ויורה מתוך המים במי שהגיע לחסל אותו. "כשאתה צריך לירות - תירה, אל תדבר", אומר לו וולך. במערב הפרוע של המזה"ת, איומים ללא כיסוי נתפסים כחולשה. עד כה טראמפ עושה את הצעדים הנכונים להפגין כוח, אבל צריך לפרוע את השטר.