בשבוע הבא תיערך בירושלים ביוזמת שר התפוצות והמאבק באנטישמיות, עמיחי שיקלי, ועידה בינלאומית שתעסוק במלחמה בשנאת יהודים. בכירים מכל העולם יתייצבו בה כדי למצוא ולתאם דרכי פעולה להתמודדות עם האנטישמיות לסוגיה. אלא שלמרבה הצער נמצאו גם הפעם מי שבחרו לסדוק חזית אחידה של המאבק נגד אנטישמיות, ולא מן הטעמים הנכונים.
כמה מהאורחים מאירופה, שהיו אמורים להשתתף בוועידה, ביטלו את בואם בימים האחרונים, משום שלא אהבו כי יחד עימם יתייצבו לצד העם היהודי אנשים שמקורותיהם הפוליטיים היו עד לפני כמה שנים דווקא חשודים בנטייה אנטישמית - ראשי מפלגת האיחוד הלאומי מצרפת. בכך אותתו המבטלים שהמאבק באנטישמיות לא ממש מעניין אותם והעמידו את השיקולים של המאבק הפוליטי הפנים-אירופי מעל כל שיקול אחר, בטח מעל טובת העם היהודי ושלומו.
לגרסה הקודמת של האיחוד הלאומי הצרפתי, שנוסדה כ"חזית לאומית" בתחילת שנות ה-70 על ידי ז'אן-מארי לה פן, אכן היו שורשים אנטישמיים. לה פן עצמו התגאה בהם, ולא שינה את דעתו עד שמת לאחרונה. בתו, מרין לה פן, שהשתלטה על המפלגה, גירשה אותו משום כך משורותיה. אבל היא ויו"ר המפלגה החדש, ז'ורדן ברדלה, לא מסתפקים בהתנערות פאסיבית מהאנטישמיות, שאפיינה את לה פן האב: הם מוכנים להצטרף למחנה שנלחם באנטישמים באופן פעיל.
כל מי שבאמת ובתמים דואג לביעור האנטישמיות צריך היה לחגוג את המהפך של האיחוד הלאומי הצרפתי. קשה לדמיין תמונת ניצחון גדולה יותר מאשר יורשי האנטישמים, שמודים כי אבותיהם הפוליטיים טעו, ועוברים לצד שלנו - ועוד עושים זאת בפומבי, בהתייצבות לוועידה למאבק באנטישמיות בבירת ישראל.
תנועות ימין רבות באירופה מתנערות מן העבר שלהן, מטהרות את השורות מהאנטישמים ומביעות תמיכה הולכת וגוברת במלחמה הצודקת של ישראל על קיומה
אז מדוע רבים מהפוליטיקאים האירופאים מסרבים לשמוח איתנו נוכח ההתפכחות שעוברת מפלגת הימין הקיצוני של צרפת? כי הם קודם כל פוליטיקאים, וטובתם הפוליטית קודמת בעיניהם לענייני מהות.
במשך שנים הם האשימו - לרוב בצדק - את אנשי הימין הקיצוני באירופה באנטישמיות, וההאשמה סייעה להם לדחוק את הימין הקיצוני לשוליים, הרחק ממתחם הלגיטימיות. אבל עכשיו מתהפכות היוצרות: הימין הקיצוני בהרבה ממדינות היבשת מסרב להיות אנטישמי. רבות מתנועות הימין העמוק עושות צעדים שעד לא מזמן לא ניתן היה להעלות על הדעת - מתנערות מן העבר שלהן, מטהרות את השורות מן האנטישמים ומביעות תמיכה הולכת וגוברת במלחמה הצודקת של ישראל על קיומה.
היינו מצפים שכלל הכוחות הפוליטיים במדינות שבהן מתרחש מהפך מהסוג הזה יברכו עליו ויעודדו את הימין הקיצוני לזנוח סופית את העבר האנטישמי, בדיוק כפי שהם ידעו להאשים אותו כאשר להאשמות היתה סיבה.
היה נכון להחרים את לה פן האב ששנא את היהודים, אבל מה ההיגיון להחרים את מי שלקחו מידיו את המפלגה ומנווטים אותה לכיוון תמיכה ביהודים ובישראל? ובכן, מתברר שהימין שמפסיק להיות אנטישמי מפחיד את יריביו הפוליטיים יותר מהאנטישמיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו