על מנהיגות שלא מתחפשת

לאורך מגילת אסתר, שנקרא הערב, בולט מרדכי היהודי. הוא מקפיד על הזהות שלו, לא מתפשר על המנהיגות שלו ונמנע מלהתחפש, אף שהדבר היה מקל עליו. דווקא מפני שהוא יודע לעטות על עצמו שק ואפר, ולא להוציא את עצמו מהגזירה שנפלה על היהודים, מרדכי מצליח לשנות את פני המערכה. מרדכי מעניק לכולנו שיעור במנהיגות בשעת משבר, ומייצג את ההפך מהתחפושות שמעטרות את פורים.

מגילת אסתר מספרת סיפור פשוט: באימפריית פרס, יועץ המלך הבכיר מבקש להרוג, להשמיד ולאבד את כל היהודים שמתגוררים בתחומה. לתפיסתו, היהודים הם עם פזור, מפורד, אפילו שונא וזר זה לזה. אלא שלאחר שכבר בחר תאריך להשמדת היהודים - מתרחשים צירופי מקרים, "ניסים", שבסופם מתהפך הגלגל. המלך אחשוורוש משנה את הגזירה, והיהודים ניצלים.

בצער, אנחנו יודעים לומר כי נקודת המבט ה"המנית" על היהודים שמפורדים ושונאים, היתה גם בעיניהם של סינוואר ודף כשנתנו את הפקודה בבוקר שמחת תורה. סופה של המגילה דורש מהיהודים לדאוג זה לזה, לדאוג לחלשים שבחברה. הקריאה "ביחד ננצח" אסור שתיפול על אוזניים ערלות.

ההיסטוריה של העם היהודי מוכיחה פעם אחר פעם כי רק כשידענו לעמוד יחד, להושיט יד זה לזה - הצלחנו מול מבקשי רעתנו. יחד זה לא בהכרח להסכים עם הצד השני, אלא זו המסוגלות להתווכח ולהעריך את אלו שחושבים אחרת מאיתנו, להיות מסוגלים לשבת איתם בשולחן השבת למרות חילוקי הדעות. יחד זה של ימין ושמאל.

מרדכי מבין שכדי להנהיג הוא חייב להראות שהוא חלק מהמשבר. הוא לא מנצל את יכולתו להיכנס בשערי הארמון ולהסתתר שם, ולא מבקש החרגה בגלל אסתר

לא רק את חשיבות הביחד אנחנו יכולים לקחת מסיפור המגילה - ראוי שנלמד גם שיעור במנהיגות מהתנהלותו של מרדכי היהודי: "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה". מרדכי מתייצב על גבול הארמון בלבוש מרופט, שעה שהוא יודע כי שומרי הארמון עלולים לא לאהוב את הנוכחות שלו במראה הזה ולפגוע בו.

גם לאחר שאסתר המלכה שולחת אליו שליחים עם בגדים חדשים, הוא מסרב להם. ראשית, כדי להניע אותה להתגייס ולסייע כמי שנמצאת בעמדה משפיעה; ושנית, מרדכי מבין שכדי להנהיג את המשבר, הוא חייב להראות שהוא חלק מהמשבר. הוא לא מנצל את יכולתו להיכנס בשערי הארמון ולהסתתר שם, והוא לא מבקש החרגה בגלל אסתר. בהיותו לובש שק ואפר, הוא כמו אחרון היהודים שזועק וחושש לגורלו. בהמשך מתואר כיצד היהודים כולם נוהגים כפי שנוהג מרדכי.

מרדכי בוחר לא להיעזר בפרוטקציה בארמון, אלא להיות ככל היהודים. למרות מעמדו, הוא לובש שק ואפר ומאחד את היהודים בזעקה ובשבר. הביחד הוא גם המניע העיקרי לפעולה עבור אסתר. בשעה שהמן מדגיש כמה היהודים מפורדים, לאחר זעקת מרדכי אסתר מבקשת "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים", ומראה מציאות אחרת. כך צריכה מנהיגות לקרוא ולפעול בשעת משבר. מכאן שורש הפתרון למצוקה. זהו המסר מתוך המגילה שעלינו לאמץ לעצמנו בימים אלה.

מאז המאה ה-13 הפכו התחפושות לחלק מרכזי באווירת החג. חלק תולים זאת במנהג שהיהודים אימצו מפסטיבל המסכות בוונציה, ואחרים בתוכן המגילה. מאז המאה ה-13 החלו להתייחס לסוגיה גם בהיבט הדתי - מהרמ"א ועד ל"שפת אמת". לאורך הדורות השתרש והתפתח מנהג התחפושות, והיום הוא מרכיב מרכזי בחיבור של הישראלים כולם לרוח החג.

לצד הצחוק וההומור שמביאה התחפושת, צריך לשים לב כי דווקא ברגעים שבהם מרדכי היהודי לבש בגדי מלכות, הפך יועץ בכיר למלך, עבר להתגורר בארמון והתכסה בתחפושת של אחד מני עשירים בשושן - דווקא אז מצוין במגילה כי הוא היה ראוי רק בעיני "רוב אחיו" היהודים.

מרגע שלא היה עוד חלק בלתי נפרד מהאנשים הפשוטים, מהכאב ומקשיי היום-יום, מרגע שהתנתק מהארמון ושהה מעבר לחומות - מרדכי היהודי החל לאבד את הקשר עם בני עמו. דווקא כשנמנע מרדכי מהתחפושות הזמניות שהעניק השלטון, הוא זכה לתמיכה מלאה ולאמון.

הכותב הוא מנכ"ל "אנו", מוזיאון העם היהודי