לדעת את האמת? עמדות פוליטיות של הורים שכולים מוצנעות בשיח התקשורתי

כשאייל אשל, אביה של רוני התצפיתנית שנרצחה ב-7 באוקטובר במוצב נחל עוז, צפה לפני כמה ימים בסדרה "אויבים" של כאן 11 על יחיא סינוואר - הוא היה המום. מלבד ה"חורים" בתיאור המציאות שהובילה לטבח, אשל חיפש גילוי נאות. כזה שמספר, למשל, שעורכת הסדרה שירה מרגלית היא גרושתו ואם ילדיו של אהרון חליוה (ראש אמ"ן ב-7 באוקטובר, שפרש מאז). אולי משום כך, כפי שציין אשל, שמו של חליוה לא הוזכר.

הפעם הביקורת של אשל, אורח קבוע בערוצי המיינסטרים, קיבלה במה רק בכלי תקשורת המזוהים עם הימין. בראיון לגלי ישראל, אשל דיבר בזעם על חלקה של התקשורת בניסיונות הטיוח של המחדלים החמורים. אשל לא הוזה. דרישתו לגילוי נאות היא גם דרישה לחשוף את הקשרים הענפים (ופעמים רבות האישיים) בין בכירי התקשורת לבכירים במערכות הביטחוניות, ולקבוע כללי אתיקה.

עדנה מור, אמה של שיראל התצפיתנית שנרצחה בנחל עוז, סיפרה שפנתה לנשיא המדינה בקשר לקלטת בתה בשעותיה האחרונות. "עדנה, בשביל מה את צריכה את הקלטת?", אמר לה הנשיא בפמיליאריות. "אתה לא רוצה לדעת את האמת?", היא שאלה בפליאה

זאת לא הפעם הראשונה שבה שמה של מרגלית, אשת תקשורת בכירה, עולה בהקשר ל-7 באוקטובר. עוד לפני שידור הסדרה, שעוסקת בעיקר במזוודות הכסף מקטאר כקטליזטור לטבח, מרגלית התקשרה לשלי משל-יוגב, אמה של ליבי מגורי שנרצחה בנובה, ביקשה ממנה להפסיק לכתוב באופן אישי על חליוה ואמרה לה "לעשות את זה בסגנון ראוי יותר".

סגנון "ראוי יותר" היה, למשל, לוותר על מסיבת הפרישה המפוארת בזמן שהורי הנרצחים עדיין מדממים. "הוא השתחרר הביתה עם הפיצויים שלו, עם הפנסיה שלו - וליבי התינוקת שלי קבורה בקריית שאול", אמרה משל-יוגב בראיון ל-i24NEWS.

גם הרצל ומירב חג'אג' כבר לא מוזמנים לאולפני הטלוויזיה, אף שפעילותם הציבורית בנוגע ליחס של מערכת המשפט למחבלים לא פסקה מאז נרצחה בתם, שיר, לפני כשמונה שנים בטיילת ארמון הנציב. באותו אופן הוקעו באחרונה מהשיח הציבורי קולות שהביעו חשש מפני ההשלכות של שחרור מחבלים.

את המניע האישי (והמאוד פוליטי) למאבק הגדירה גליה חושן, אמה של הדר שנרצחה בנובה, בדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט: "אני באבל, אבל הדם של הבת שלי זועק 'אמא, אל תפסיקי'". מאז 7 באוקטובר מגיעה חושן לדיונים בבג"ץ, ומוחה נגד מדיניות הטיפול בטרור, הוראות הפתיחה באש והסיוע ההומניטרי. "אתם כובלים את ידי החיילים ומונעים מהם להילחם", אמרה. גם אותה תוכלו לשמוע רק בערוץ 14 או בגלי ישראל.

לא רק עמדות פוליטיות של הורים שכולים מוצנעות בשיח התקשורתי, אלא גם הרצון לדעת את האמת על 7 באוקטובר. כך היה עם עדנה מור, אמה של שיראל, התצפיתנית שנרצחה בנחל עוז. כבר יותר משנה משפחות התצפיתניות דורשות מהצבא את ההקלטות מהשעות האחרונות של בנותיהן. בצבא טענו שהכל נשרף, עד שהתברר שההקלטות קיימות. ובכל זאת, המשפחות, שהוזמנו להאזין להן רק אחרי פנייה לבג"ץ, קיבלו הקלטות ערוכות מ-4:00 בבוקר.

מור לא שמעה את בתה, שהיתה במשמרת מחצות עד אז. משפט אחד מההקלטה שהיא שמעה לא מניח לה: "בין 4:00 ל-5:00 הם אמרו 'וואו, היום לא נישן בלילה'. והם רוצים להגיד לי שהילדה שלי... לא אמרה כלום? שקט מוחלט? אני דורשת לשמוע את השקט".

בראיון לרשת 13 סיפרה מור שפנתה גם לנשיא המדינה, אך תגובתו הוסיפה למפח הנפש שלה. "עדנה, בשביל מה את צריכה את הקלטת?", אמר לה הנשיא בפמיליאריות. "אתה לא רוצה לדעת את האמת?", היא שאלה בפליאה. מאחוריה עומדים הורים רבים של חיילים ששירתו גם הם במוצב נחל עוז.

מנעד הלגיטימיות בתקשורת הישראלית הולך ומצטמצם. זה לא מקרי שבשיח הציבורי הרווח, האימהות של ליבי מגורי, הדר חושן, שיראל מור ושיר חג'אג' בקושי נשמעות, על אף מלחמתן העיקשת לחשוף את האמת ולהוביל לתיקון. כתב האישום הנוקב שלהן נגד מערכות המדינה נותר כזעקה יתומה.