אין לך אדם שאין לו פרשה

"למה בוא אל פרעה ולא לך אל פרעה?" כך נפתחה הודעת הווטסאפ הראשונה שקיבלתי ביום שישי האחרון, לקראת שבת פרשת בוא. התשובה היתה מעניינת, גם אם מוכרת.

היא היתה תשובה חסידית הגורסת בוא כמו קריאה. בוא איתי אל פרעה, כהבטחה מעודדת שמבטיח א־לוהים למשה.

אחר כך באה השאלה הזו שוב בעוד הודעה, ואז התקבלה תשובה מעט אחרת. ואחר כך שוב ושוב, ואז במייל. ובבית הכנסת שוב הזכירו אותה וגם בשני אירועים באמצע השבוע.

נזכרתי בזה כשחבקתי השבוע ספר חדש וייחודי שהוציא האגף לתרבות יהודית בעריכת ראשו, הרב איתיאל בר לוי. "עניין על השולחן" קוראים לו, והוא מארג של חידושים, סיפורים והפעלות על פרשות השבוע, מודפס בקונספט מתוחכם שמתאים לכל המשפחה וגם בנוי בצורה כזו שהוא מוצב על כן משולש במרכז השולחן. ממש מוצלח ומבריק. התוכן חכם ועשוי היטב והוא גם מלווה ביצירות אמנות שמשובצות לכל אורכו.

אבל באירוע שהתכנס לכבוד הופעתו דיברו כולם על פרשת השבוע, וחשבתי על כך שהכוח הכי חזק של מוצר שמדבר על פרשות השבוע הוא דווקא בעובדה שלמרות ייחודיותו, יש עוד הרבה־הרבה כמותו.

היצירה סביב פרשיות השבוע היא אינסופית, וזה מקור כוחה ומשמעותה.

הרעיון בקריאה ובעיסוק בפרשה שבועית מתוך התורה הוא לא רק בהנחלת ידע התנ"ך אלא בדבר שהוא הרבה יותר מזה: יצירת מסד רעיוני לכל שבוע משבועות השנה, כזה שמלווה את ימי החול שלפניו וגם שלאחריו.

העיסוק בפרשת השבוע לא רק יוצר את החיבור המתבקש לתורה ולתנ"ך, אלא צובע את החיים בצבעים ספציפיים של רעיונות עזים ובני נצח.

בשבוע שעבר זה היה הרעיון של ההשגחה הפרטית. בשבוע הקרוב, של בשלח, זו תהיה שירת האמונה והגאווה הלאומית. בשבוע שלאחריו זו תהיה משילות ואחדות רעיונית, ואחרי זה המשפט העברי ובפרשת כי תצא זה בכלל יהיה חינוך.

דופק רעיוני קבוע שמקורו במנוע הנסתר הזה שלא מפסיק לפעום. בתום כל שבת יבוא שבוע חדש ובקצהו עוד שבת ועימה פרשת שבוע חדשה.

בתום הדברים בא אלי מישהו ולחש שבשנה שעברה גם אמרתי את זה - צחקתי צחוק גדול ואמרתי לו שגם לפני שנתיים, רק שהוא לא זוכר, וגם בשנה הבאה אומר את זה

לא במקרה הפך המוסד הזה, פרשות השבוע, לפופולרי גם בקרב קהלים שלא מבקרים בבית הכנסת ולא מאזינים בשבת לקריאת התורה. יש בו משהו עצום. בתוכן כמו במסגרת.

בשבת בבית הכנסת השמעתי איזה רעיון ברבים. בתום הדברים בא אלי מישהו ואמר לי בטוב ליבו שבשנה שעברה גם אמרתי את זה.

ואני - אני צחקתי צחוק גדול ואמרתי לו שגם לפני שנתיים, רק שהוא לא זוכר, ושגם בשנה הבאה אומר את זה. בכל שנה יש פרשת בוא. זה אומר שבכל שנה נשאל למה בוא ולא לך. למה בוא ולא לך.

זה אומר שבכל שנה נשיב תשובות טובות שילכו איתנו כל השבוע. עד שיבוא השבוע של בשלח ויביא עימו שאלות חדשות, ותשובות חדשות.

זה הכוח של פרשת השבוע.