הצעת טראמפ: מה הערבים רוצים

הצהרתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי על מצרים ועל ירדן לקלוט כ-1.5 מיליון פליטים מרצועת עזה, סחפה את המזרח התיכון לטלטלה.

אף על פי שמדובר בחשיבה מחוץ לקופסה ואף יצירתית מבחינה הומניטרית, נראה שהאמריקנים מתקשים להבין את התרעומת מן הצד הערבי. מבט פנימה להודעות הרשמיות מטעם חמאס, ירדן ומצרים חושף שלל נימוקים, החל מדאגה לרעיון הלאומי הפלשתיני, דרך סוגיות כלכליות וכלה בהיבטים ביטחוניים.

מצד חמאס אין היתכנות למהלך, שכן הוא שולל את החלום למדינה עצמאית. ארגון הטרור פרסם הודעה שבה נאמר כי "חמאס הדגיש שהעם הפלשתיני, אשר עמד איתן מול הטבח האכזרי ביותר בעידן המודרני... וסירב להיכנע לפשעי הגירוש הכפוי, במיוחד בצפון רצועת עזה, דוחה באופן נחרץ כל תוכניות להעבירו ולגרשו מאדמתו". חמאס קרא לאמריקנים "להפסיק עם הגישות המזוהות עם התוכניות הישראליות", ולחתור להקמת מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים. 

חמאס קרא לאמריקנים "להפסיק עם הגישות המזוהות עם התוכניות הישראליות", ולחתור להקמת מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים

לחמאס יש אינטרס להמשיך ולהנציח את הקשיים של האוכלוסייה תחת חורבותיה של עזה. כך תשומת הלב העולמית תתמקד ב"קורבן הפלשתיני", שיישאר בראש סדר היום הבינלאומי. מה גם שמצוקת העזתים תשמש את חמאס להפעלת לחץ על ישראל הן בצורך להבטיח את חזרתם של התושבים לצפון הרצועה, והן כמוקד חיכוך אזרחי קבוע עם צה"ל, כדי לזרז את נסיגתו. גם עבדאללה מלך ירדן ועבד אל־פתאח א־סיסי נשיא מצרים מתנגדים להצעתו של טראמפ, ובשל כך זוכים לתמיכת חמאס.

עם אוכלוסייה של יותר מ-114 מיליון בני אדם, מתוכם כ-30 אחוז עניים, אין לא־סיסי שום סיבה להעמיס את העול הפלשתיני על כתפיו. מה גם שלאורך כל המלחמה, גם כאשר הסוגיה ההומניטרית עמדה על הפרק, סירבה מצרים לקלוט אליה פליטים והציבה זאת כקו אדום גם במחיר יחסיה עם וושינגטון וירושלים.

ההודעה הרשמית של משרד החוץ המצרי הדגישה את תמיכתה של מצרים ב"רעיון הלאומי של העם הפלשתיני ובזכותו לעצמאות". כמו כן, בלטה ההתנגדות המצרית ל"פגיעה בזכויות העם הפלשתיני באמצעות התנחלויות, סיפוח אדמות, או באמצעות פינוי האדמה מבעליה דרך גירוש או עידוד העברה של פלשתינים מאדמתם, באופן זמני או ארוך טווח".

גם שכנתנו ממזרח לא ששה לסייעה לאחיה הפלשתינים. סגן ראש הממשלה ושר החוץ איימן א-ספדי הודיע שירדן תמשיך להכניס לעזה את "מרב הסיוע", אך הדגיש את התנגדות ארצו לרעיון ההעברה. עמדת ירדן, אמר ספדי, "הכרחית להשגת יציבות ושלום", והפתרון לבעיה הפלשתינית הוא "ירדן לירדנים ופלשתין לפלשתינים".

מובן שלכלל השיקולים הכלכליים והמדיניים יש להוסיף את הגורם הביטחוני. היעלה על הדעת שחמאס, בן טיפוחם של האחים המוסלמים, שנואי נפשו של א־סיסי, יקבל משכן קבע במצרים? האם תמו איומי הטרור במצרים בכלל, ובסיני בפרט, שא־סיסי יפתח את השערים לעזתים, תומכי חמאס ברצועה?

"גירוש הפלשתינים הוא איום על הביטחון הלאומי המצרי והערבי", אמר חבר בית הנבחרים המצרי עמרו אל־קטאמי, והוסיף כי "המדינה המצרית על כל מוסדותיה עומדת על המשמר מול כל לחץ בינלאומי המנסה לכפות מציאות חדשה בשטח".

ישראל צריכה לבחון אם מעברם לירדן של מאות אלפי פליטים פלשתינים, רובם נאמני חמאס, הוא אינטרס שלה בעת הזו; האם ירדן חסרת היציבות - המדינה שאיראן וגורמי טרור משחקים בחצר האחורית שלה, ועל הדרך מתדלקים את הפלשתינים ביהודה ושומרון - יכולה לעמוד בנטל הטיפול בפליטים של רצועת עזה?

בהיעדר תשובה חיובית לשאלות הנזכרות, ומתוך הכרה שעבור מצרים וירדן מדובר באינטרס לאומי ואף ביטחוני, קשה להאמין שהצעת טראמפ תקרום עור וגידים.

ד"ר בלנגה הוא מומחה לעולם הערבי במחלקה למזה"ת באוניברסיטת בר-אילן וחוקר במרכז בס"א