רק לא לשבת בחיבוק ידיים: טראמפ עוזר למי שעוזר לעצמו

המחנה הלאומי בכללותו חש הקלה כאשר דונלד טראמפ נבחר לנשיא ארה"ב. במהלך כהונתו הראשונה, טראמפ התגלה גם במעשיו כנשיא האמריקני האוהד ביותר כלפי ישראל. הוא העביר את השגרירות לירושלים, עצר את המימון לאונר"א, הכיר בריבונות הישראלית ברמת הגולן וקבע שההתיישבות ביהודה ושומרון חוקית לפי הדין הבינלאומי. אולם לצד ההתרגשות מכהונתו השנייה, ישראל יושבת בחיבוק ידיים ומצפה שטראמפ יהיה יותר ציוני ממדינת ישראל עצמה.

החוקים שהועברו לאחרונה נגד אונר"א הם הוכחה ברורה שכאשר מדינת ישראל יוזמת, מדינות בעלות בריתה פועלות יחד איתה. ביומו הראשון לכהונה טראמפ הקפיא את כל הסיוע הבינלאומי בכפוף לבדיקה מעמיקה. בקרוב צפוי טראמפ לעצור שוב את המימון לאונר"א, שאותו החזיר הנשיא ביידן.

ארבע השנים הבאות מציבות הזדמנויות משמעותיות עבור מדינת ישראל, אך עלינו לזכור שהכדור נמצא לא בוושינגטון, אלא בירושלים. ממשל אוהד בבית הלבן אינו תירוץ לשבת בחיבוק ידיים

בימים אלו מתנהלת תביעה אזרחית בניו יורק נגד בכירי אונר"א על התפקיד המכריע שמילאו במימון חמאס. בניגוד לעמדת הממשל הקודם, סביר להניח שהנשיא טראמפ יקבע שאונר"א ועובדיו אינם נהנים מחסינות דיפלומטית מתביעות. הסנאטור טד קרוז מקדם חקיקה שתאפשר לאזרחים אמריקנים לתבוע ארגונים בינלאומיים המסייעים לטרור, ובהם אונר"א. אולם במקביל, משרד המשפטים הישראלי מתעקש שאונר"א נהנה מחסינות דיפלומטית מלאה.

בדיון שהתקיים לאחרונה בוועדת הכספים של הכנסת, נציג משרד המשפטים טען שחסינות אונר"א היא עניין פשוט בדין הבינלאומי, כמו 1+1=2. למרות ביטחונו המופלג של היועץ המשפטי, תשעה בכירי משפט ודיפלומטיה, ובהם מייקל מוקאסי, היועץ המשפטי לשעבר של ארה"ב, הגישו חוות דעת לבית המשפט המחוזי בניו יורק המסבירה מדוע אונר"א אינו נהנה מחסינות. אם זו עמדה אפשרית, מדוע משרד המשפטים הישראלי מתעקש לחבל במאמצים האמריקניים לתבוע את אונר"א?

כשנכנס לבית הלבן, טראמפ חתם על צו נשיאותי שהחזיר את הסנקציות האישיות על התובע של בית הדין הפלילי בהאג (ICC). הרפובליקנים מנסים להעביר חקיקה שתטיל סנקציות חריפות על בית הדין ועל מדינות המשתפות עימו פעולה, במטרה להביא לשיתוקו. כבר לפני יותר מ-20 שנה העבירה ארה"ב חוק האוסר על המדינה כל שיתוף פעולה עם ICC.

למרות שנים של דיונים בישראל, רק לאחרונה הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק דומה של ח"כ עמית הלוי. "הצעת חוק להגנה על אנשי ציבור ישראלים" מעתיקה את החוק האמריקני וקובעת איסורים פליליים על אזרחים המעבירים מידע על חיילים או אנשי ציבור לבית הדין.

אלא שבמשך שבועות ועדת השרים לענייני חקיקה דוחה דיון בנושא, בטענה שהיועץ המשפטי עדיין לא גיבש עמדה סופית. שוב עולה השאלה: איך אנחנו מצפים מהאמריקנים שירסקו את בית הדין, כשאנו לא נוקטים אפילו אמצעי בסיסי זה?

כידוע, ארגון יוניפי"ל משמש ה"אונר"א של לבנון", במובן שהוא מספק מגן אנושי וכיסוי לארגון חיזבאללה. כפי שהעיד לאחרונה חייל יוניפי"ל דני, "היינו כפופים לחלוטין לחיזבאללה". במהלך המבצע הקרקעי בלבנון התגלו מנהרות חיזבאללה בסמוך לעמדות יוניפי"ל.

תוקף המנדט של יוניפי"ל עומד לפוג באוגוסט, והנשיא טראמפ שוקל להטיל וטו - צעד שיביא לפירוקו המוחלט. טראמפ כמעט הטיל וטו בכהונתו הראשונה, אך לפי הדיווחים, גורמי ביטחון ישראליים הם ששכנעו אותו שיוניפי"ל הוא גורם ממתן בלבנון. אסור לנו הפעם להציל את יוניפי"ל, שהוכיח את עצמו ככישלון חרוץ מיסודו.

ארבע השנים הבאות מציבות הזדמנויות משמעותיות עבור מדינת ישראל, אך עלינו לזכור שהכדור נמצא לא בוושינגטון, אלא בירושלים. ממשל אוהד בבית הלבן אינו תירוץ לשבת בחיבוק ידיים. ההצלחה במאבק נגד אונר"א מוכיחה שישראל יכולה להוביל מהלכים אסטרטגיים משמעותיים, אם רק תעז לפעול. טראמפ לא יעזור למי שאינו עוזר לעצמו.

עו"ד אברהם של"ו הוא חוקר משפט בינלאומי בפורום קהלת