שטף הפליטים: מי תופס את אירופה בגרון?

עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה החל זרם של פליטים לשטוף את טורקיה. חלקם השתקעו בה, אחרים ראו בטורקיה תחנת מעבר בדרך לחיים טובים יותר באירופה. עם הגעתם של אלה ליעדם החשש היה שהיבשת תושפע לא רק בהיבט הדמוגרפי, אלא גם בפן הדתי־תרבותי. לכן, ככל שפליטים הציפו את טורקיה, השער המזרח־תיכוני לאירופה, כך היה צורך אירופי לבלום אותם בדיוק שם. עד מהרה הפכה טורקיה למדינה שקלטה הכי הרבה פליטים מסוריה - 3.6 מיליון בני אדם.

למרות כאב הראש שנגרם לטורקים, המאמץ שלהם לא היה לחינם, ובוודאי לא מתוך נחמדות או אהדה למצבם של הפליטים. נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, החליט למנף את המשבר ההומניטרי לטובת רווחים כלכליים ומדיניים. במארס 2016 הגיעו האיחוד האירופי וטורקיה להסכם שקבע כי בתמורה לסגירת הגבולות הטורקיים למעבר של פליטים לאירופה, האיחוד ישלם לטורקיה 3 מיליארד יורו לקליטת הפליטים בשטחה (נוסף על 3 מיליארד יורו נוספים שהובטחו לה בנובמבר 2015). כמו כן, השיחות לצירופה של טורקיה לאיחוד האירופי והפטור מוויזה לאזרחים טורקים במדינות האיחוד, יואצו. האירופאים היו בלחץ ובמצוקה נוכח גלי הפליטים שהגיעו, והיו מוכנים לשלם הרבה כסף, אבל גם להתפשר על ערכים לטובת אינטרסים.

מלבד ההטבות שטורקיה זכתה להן, ארדואן יודע שיש לו מנוף לחץ נוסף על אירופה. כל תלונה וביקורת, כל התבטאות שלילית או פגיעה בכבוד הלאומי הטורקי (ובכבודו שלו), והוא מייד מאיים לפתוח את השערים. ולכן כאשר מתכנסים לזירת המזרח התיכון, טורקיה יכולה לפעול בה כמעט באין מפריע.

כך, לדוגמה, הציג ארדואן את תמיכתו במורדים האסלאמיסטים הסורים כמלחמה נגד משטרו הדיקטטורי והרצחני של בשאר אל־אסד, כדי להביא חירות לתושבי סוריה. יתרה מזו, טורקיה יכולה להרשות לעצמה לכבוש כ־2,000 קמ"ר בצפון סוריה, ולבצע טיהור אתני בכורדים תושבי העיר עפרין וב־360 הכפרים שבסביבתה. כל זאת בשם "המלחמה בטרור" שהיא מנהלת נגד הכורדים - הכורדים שנלחמו לבלום את ההתפשטות המאיימת של "המדינה האסלאמית" ושפעלו עם כוחות הקואליציה המערבית, בהובלת ארה"ב, להדוף את לוחמי דאעש שטורקיה אפשרה את כניסתם לסוריה בשתיקה ובקריצה.

מאז מבצע ענף זית בינואר 2018, בין 150 אלף ל־300 אלף תושבים כורדים נעקרו מבתיהם. במקומם יישבו הטורקים עשרות אלפי פליטים ערבים־סורים ומשפחות של לוחמי המיליציות הנתמכות בידי טורקיה. כמו כן, דווח כי באזורי השליטה הטורקית הכורדים מחויבים ללמד רק בטורקית או בערבית, יחד עם הגבלות על שימוש בשפה הכורדית במרחב הציבורי. כל זאת נוסף על הפחד המתמיד מרדיפות על רקע אתני.

אבל, כאמור, טורקיה יכולה לפעול בחופשיות במרחב המזרח־תיכוני. לא רק כי היא מחזיקה את אירופה בגרון בגלל בעיית הפליטים, אלא מכיוון שהיא חברה בנאט"ו. במצב כזה, בייחוד נוכח "המלחמה הקרה" החדשה, ערכה של טורקיה הולך ועולה. המלחמות באוקראינה ובמזרח התיכון, חוסר היציבות האזורי ועלייתם של שחקנים קיצוניים פרו־איראנים, הובילו למסע חיזורים מצד האיחוד האירופי, ארה"ב ואפילו הרוסים אחרי טורקיה.

עתה נראה שהציר הסוני בהובלת טורקיה ניצח את יריבו האיראני־שיעי, אך הקיצוניות האסלאמית לא נעלמה מן המפה. לאחר נפילת "ציר ההתנגדות" אנו עדים להיווצרות ציר אחר. לטורקים קשרים חמים עם קטאר, עם האחים המוסלמים ועם רבים מארגוני האסלאם הקיצוני שהפילו את אסד. גם מתקפת החיוכים של אחמד א־שרע, מנהיג המורדים, משרתת אג'נדה טורקית ארוכת טווח. ישראל מצאה פתרון טקטי לאיום הביטחוני עליה באמצעות השתלטות על אזור החיץ בצפון. דרוש שיתוף פעולה אסטרטגי בין כוחות מקומיים - הכורדים והדרוזים, לאזוריים - סעודיה ומצרים, כדי לרסן את השאיפות הטורקיות.