סוף־סוף עולים להתקפה

תשומת הלב הציבורית מופנית בימים אלו לשינויים האזוריים ההיסטוריים והעמוקים, שהבולט שבהם כרגע הוא נפילת שושלת אסד בסוריה לאחר שני דורות. התפתחות מהירה זו היא אחת מתגובות השרשרת ונפילת אבני הדומינו האיראניות, כתוצאה מהישגיה של ישראל.

אך כל אלה, למרות חשיבותם הרבה, הם משניים יחסית בהשוואה לשינוי ההיסטורי העמוק הרבה יותר מבחינה תודעתית. העובדה שצה"ל תוקף מעבר לגבול באופן נרחב שלא בתגובה להתקפה על ישראל, ושלא כחלק ממניעת מעבר אמל"ח - היא השינוי המשמעותי והחשוב יותר.

להבנת השינוי ההיסטורי, נחזור לעבר הקרוב והרחוק. במשך שנים רבות מדיניות הפעלת הכוח הלכה והידרדרה לשילוב של מגננה, תגובתיות ומידתיות (לא חשוב הסדר). ישראל הפכה בהדרגה למובילה העולמית של פיתוח אמצעי הגנה עם שמות נאים. כיפת ברזל המוכרת היא רק שכבת הגנה אחת מתחת לשכבות של קלע דוד (שרביט קסמים לשעבר), חץ 2 וחץ 3, ובמעלה תפיסת המגננה ממתינה קרן הלייזר הנמצאת בפיתוח.

אמצעים משוכללים המאפשרים למקבלי ההחלטות גמישות טקטית ואסטרטגית בדרך להכרעה ולניצחון (כן, כבר מותר לומר מילים כאלו) הם חיוניים ומועילים, אלא שבישראל האמצעים המשוכללים הלכו והפכו בסיס למדיניות של התעלמות מהתעצמות האויבים, הכלה של "טפטופים" ו"פצפוצים"

ייאמר מייד: אמצעים משוכללים המאפשרים למקבלי ההחלטות גמישות טקטית ואסטרטגית בדרך להכרעה ולניצחון (כן, כבר מותר לומר מילים כאלו) הם חיוניים ומועילים, אלא שבישראל האמצעים המשוכללים הלכו והפכו בסיס למדיניות של התעלמות מהתעצמות האויבים, הכלה של "טפטופים" ו"פצפוצים" ועוד. ישראל הרגילה את אויביה הברבריים ואת המערכת הבינלאומית שהיא המדינה היחידה שמותר לתקוף אותה, לפגוע בריבונותה ובחיי באזרחיה. יש לנו כיפת ברזל, אז אם לא היו נפגעים - אפשר להמשיך.

את מדיניות המגננה השלימה התגובתיות. ישראל לא יצאה למתקפה משמעותית יזומה כדי לשנות את המצב מיסודו מאז מלחמת ששת הימים. הלוחמים ומפקדיהם כיום נולדו לאחר אותה מלחמה. היא הגיבה בהתקפה נגד אויביה רק כשאלה תקפו אותה.

בתגובתיות השתלבה המידתיות המעוותת והבלתי מוסרית בעליל. בכל מקרה שבו התקפת האויב לא גרמה לפגיעה בנפש, בזכות אמצעי המגננה, ישראל הגיבה בהפצצת עמדות ריקות, חושות ולפעמים סתם דיונות. מעטים מאוד בממסד הביטחוני ובמכוני המחקר ניסו לטעון שהתגובה חייבת להיות לפי כוונתו של האויב, ולא לפי התוצאה. לרוב הם נחשבו אאוטסיידרים, ומצאו את עצמם מחוץ למערכת הצבאית גם במלחמה האחרונה. פרטים אצל עופר וינטר וחזי נחמה.

השילוב הזה של מגננה, תגובתיות ומידתיות התברר כקטלני ביותר ב־7 באוקטובר. כל אויבי ישראל, הן אלה הסמוכים לגבולותינו כמו חמאס וחיזבאללה והן הרחוקים כמו החות'ים, ומעליהם איראן כמפעילה, הלכו והתעצמו. מדי פעם עלתה פה ושם בשיח הציבורי האפשרות למתקפת־מנע נגד חיזבאללה. אלה שתבעו מתקפת־מנע נגד חמאס הוקעו ומוקעים עד היום כקיצוניים, כמסוכנים וכמשיחיים.

לעומתם, כל נושאי דגל המגננה, התגובתיות והמידתיות בצבא, באקדמיה ובמכוני המחקר, "הרציונליים" כביכול, מעולם לא הואשמו כמשיחיים וכמאמינים של דת הסדרי השלום המדומיין. דווקא משום כך, ובלי קשר לתוצאות המעשיות של המהלך הנוכחי, המתקפה האדירה של ישראל בסוריה היא חידוש המהווה מהפך ושינוי כיוון היסטורי, הן כלפי פנים והן כלפי האויבים במעגלים השונים.

ישראל לא מגיבה כעת לאיזו מתקפה שהחלה נגדה בסוריה. אין שום סימן שהמורדים מתכוונים לתקוף את ישראל מהגולן בטווח הקרוב. היא גם לא תוקפת רק את אותם מאמצים מוגדרים לחמש את חיזבאללה כמו בעבר. ישראל יזמה מתקפה צבאית שתכליתה היא השמדת כל המרחבים והאמצעים של הצבא הסורי, כחלק מעיצוב מחדש של כל האזור מבחינה צבאית. כל אויביה של ישראל, ובראשם איראן, מבינים היטב את השינוי התפיסתי - שינוי שיש לקוות שימשיך, ובעיקר שבקרוב גם הם ירגישו את תוצאותיו.