להקת "קץ הדמוקרטיה" חוזרת לאקדמיה

"אמות הסיפים חייבות יהיו לרעוד", מקווה פרופ' אריאל פורת, נשיא אוניברסיטת ת"א, בעוד מאמר מז'אנר ההיסטריה של "קץ הדמוקרטיה". "חיוני במיוחד שמנהיגי הציבור יבהירו כבר עכשיו לממשלה אילו צעדים הם מתכוונים לנקוט אם יתרחש אחד מאותם מגה־אירועים (פיטורי היועמ"שית, פיטורי ראש השב"כ או סירוב למלא אחר פסיקת ביהמ"ש העליון - א"כ). זאת, כדי שהממשלה תביא 'איום' כזה בחשבון בעת שהיא מכלכלת את צעדיה" (אריאל פורת, "מה אני אעשה אם תפוטר היועמ"שית", "הארץ", 1.12.2024).

לא ברור מדוע המונח "איום" מופיע במירכאות, שהרי מדובר באיום מפורש ולא במשהו שהוא דמוי איום. בניסיונו להעניק גיבוי מוסרי ל"עובדי מדינה בכירים, ובעיקר ראשי מערכת הביטחון" מסביר פורת כי הם "מנועים בדרך כלל מלמחות נגד הממשלה מאחר שהם כפופים לדרג המדיני. אך אם יתרחש אחד מאותם מגה־אירועים, מחאתם תהיה מוצדקת".

מדוע? מכיוון ש"מתבצעת הפיכה חסרת תקדים לשינוי שיטת המשטר בישראל, הכוללת מהלכי השתלטות על המשטרה, התקשורת, האקדמיה, החינוך, השירות הציבורי, ומה לא".

תקצר היריעה מלהתמודד כאן עם מכלול טיעוניו והצעותיו המנוגדות לדמוקרטיה שאותה הוא רוצה להציל. מכיוון שמדובר בנשיא אוניברסיטה, שברשימתו הגורפת מתוארת גם האקדמיה כנתונה לכאורה תחת "מהלכי השתלטות", נתמקד בה כדוגמה לבוחן המציאות שלו.

אכן, פורת צודק בהחלט בטענתו על אודות השתלטות בלתי ראויה, אולם היא לא על האקדמיה אלא בתוך האקדמיה. מדובר בהשתלטות הפוכה לחלוטין מזו שהוא מתאר, השתלטות פנימית החותרת נגד עצם מהותה של האקדמיה.

מעוז הפלורליזם? תרבות הביטול משתלטת על האקדמיה

פורת בוודאי זוכר שבמייל רשמי שנשלח לסטודנטים מאחד הדקאנים באוניברסיטה שלו נכתב: "אחרי לילה מרשים של מחאה ומאבק למען הדמוקרטיה, אנחנו נערכים לצעדה שתצא ב־18:00 מכיכר אנטין למרכז מסחרי טאגור. אנא הפיצו ובואו, זה חשוב!!!". האוניברסיטה פטרה את העניין בכך שמדובר ב"טעות בשיקול הדעת".

מה הסיכוי שמייל הקורא להפגנה בעד הרפורמה המשפטית יישלח באוניברסיטת ת"א? חשובה יותר השאלה האם הסטודנטים למשפטים שומעים בכיתות על העמדה התומכת באיזושהי רפורמה משפטית כעמדה הראויה לדיון ולא כדמון פסול מכל וכל שחובה קדושה להיאבק בו?

בתחילת 2023 התקיים הכנס השנתי של העמותה למשפט ציבורי בישראל (נטעאל בנדל, "איך זה שכל האקדמיה המשפטית מדברת בקול אחיד?", "ישראל היום", 2.2.2023). ומה עשו בכירי הכמורה של הכנסייה האקטיביסטית לד"ר שוקי שגב, נציג יחיד של המיעוט השמרני הקטן מאוד באקדמיה, מול ארבעה אחרים? שגב זכה לקריאות ביניים ממפורסמים דוגמת שופטי העליון בדימוס חנן מלצר ודורית בייניש.

כאשר הוטח בו "אילו איזונים ובלמים יש מלבד בג"ץ?!", הוא ענה: "יש הרבה. בעיקר בחירות". ואז, לנוכח מה שנתפס בעיניהם כפגיעה במועצת הקרדינלים עצמה, איבד הקהל המעונב, המתהדר לשווא בהגנה על הפלורליזם וחופש הביטוי, את סבלנותו, ושגב לא הצליח להשלים את דבריו. כך לא נראה ויכוח ענייני בין גישות ועמדות לגיטימיות. זה נראה הרבה יותר כתרבות הביטול (Cancel Culture) הידועה לשמצה מאופנת ה־WOKE הפרוגרסיבית מהקמפוסים בארה"ב.

אירועים מסוג זה, כמו מאמרו של פורת, מסמנים לסטודנטים ולסגל מהן העמדות "הנכונות" שכמובן יועילו לקידומם. במשך שנות דור ויותר, חלקים הולכים וגדלים באקדמיה איבדו את הפלורליזם ואת חופש הביטוי ההכרחיים באקדמיה. לא ברור לאיזה מהלך השתלטות חיצונית כביכול התכוון פורת. ברורים הרבה יותר המהלכים של דחיקת גישות שאינן תואמות את עמדות הכנסייה האקדמית, תוך השתלטות והשלטה של עמדות המשעתקות את עצמן מדור לדור ומתפקדות כשכבת הכמורה של כנסייה.