יש שופטים בירושלים. יש ליברליזם בתל אביב?

ב־18 במארס 1979 נתן בית המשפט העליון פסק דין ב"פרשת בית אל". בפסק הדין דחה בית המשפט עתירות נגד צווים לתפיסת אדמות פלשתיניות פרטיות כדי להקים את היישוב הישראלי שהקמתו הוגדרה כצורך ביטחוני.

רה"מ מנחם בגין חגג. בנאום שנשא בכנסת הצהיר: "לעם היהודי יש זכות מלאה להתנחל בארץ ישראל. זכות זו קוימה ותקוים... בימים אלה החליט ביהמ"ש העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק, בהרכב מורחב של חמישה שופטים, לאמור שההתנחלות האזרחית היא חלק של מערכת הביטחון של ישראל. זהו פסק דין עקרוני, תקדימי(...), ואם מישהו יאמר לי אי־פעם שההתנחלות היהודית בארץ ישראל היא בלתי חוקית, יהיה אשר יהיה האומר, כך אשיב לו: 'יש שופטים בישראל'".

ליברליזם פירושו להיות פתוח לדעות שאינן נראות לך. זו מהותה של דמוקרטיה ליברלית, ועוד יש לזכור שמדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית. אז מה החטא אם תתקיימנה תפילות של היום הקדוש בלוח השנה העברית בראש חוצות, על פי מנהג אבותינו ואמותינו?

לא חלפה חצי שנה, ובית המשפט העליון באותו הרכב קיבל עתירה נגד תפיסת האדמות שעליהן הוקמה ההתנחלות אלון מורה, והורה על פינויה. ההחלטה עוררה סערה. ראשי גוש אמונים הלינו שפסק הדין שומט את הקרקע מתחת למפעל ההתיישבות היהודי בשטחים המשוחררים. חברי ממשלה קראו שלא לכבד את פסק הדין. שר החקלאות אריק שרון אף הציע למנות צוות משפטנים שיחסן את ההתנחלויות מפני התערבות בג"ץ.

העיניים היו נשואות למנחם בגין. יומיים לאחר הבחירות שהעלו אותו לשלטון, הצהיר על מחויבות ועל אמונה במפעל ההתיישבות ביש"ע. בביקור שערך בקדומים (שכונתה אז גם אלון מורה, על שם הגרעין שהקימה) אמר מנחם בגין כי "בקרוב יהיו הרבה אלוני מורה". והנה, בפתח ישיבת הממשלה אמר: "לא נמסור הודעות שיש לכבד את פסק הדין של בית המשפט העליון. הודעות אלו הן מיותרות, כי הדבר מובן מאליו".

נזכרתי בפרשת אלון מורה לנוכח תגובות חסידי ביהמ"ש העליון, לאחר שזה הורה לאפשר את תפילת יום הכיפורים ברשות הרבים. חסידים אשר מורים עד כמה קדוש מוסד זה ויש לכבד את פסיקותיו בלי להניד עפעף, התנפלו עליו בשצף־קצף.

דינה זילבר, לשעבר משנה ליועמ"ש, שאני מוצא עצמי מסכים לרוב עם דעותיה, כינתה את פסק הדין "עצוב, מפתיע ושגוי", ואף הרחיקה לכת וקבעה שהשופטים פסקו "שלא כדין". היא הוסיפה וציינה כי "אין שום בעיה באקטיביזם לגופו במקרים המצדיקים זאת. יש בעיה בתעודת זהות שמרנית אנטי־אקטיביסטית מוצהרת, להלכה, לעומת פסיקה אקטיביסטית שאינה תואמת את התפיסה הזאת" ("הארץ", 10.10.2024), כל זאת משום שאישרה תפילה במרחב הציבורי - אגב, לא בכיכר דיזנגוף - בהפרדה בין גברים לנשים.

יובל יועז, פרשן משפטי ידוע, קבע שההחלטה מעקמת "הלכות משפטיות חשובות, שבית המשפט עמד עליהן פעמים רבות" ("זמן ישראל", 11.11.2024).

הגדילה עשות מגי אוצרי, סופרת מוכשרת, דוקטור למשפטים ששימשה עוזרת מחקר לשופטת שמובילה את הקו הליברלי בעליון, שכתבה: "נשמיע בקולי קולות שירת נשים, נממש את זכותנו להפגין בכמויות של רעש, נאכל מולכם פלאפל בביקיני ונדאג שאפילו את השופר לא תצליחו לשמוע. נכבד את פסיקת בג"ץ, נכבד את החוק, אבל אם אתם חושבים שניתן לכם להתפלל בשקט אפילו דקה, אתם כנראה לא מבינים איפה אתם נמצאים. פה זה תל אביב, פאקרז".

אז מפני מה תוקפים את שר המשפטים שהגחיך פסיקה של העליון, אף שלפחות עד כה לא סיכל אותה? ליברליזם פירושו להיות פתוח לדעות שאינן נראות לך. זו מהותה של דמוקרטיה ליברלית, ועוד יש לזכור שמדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית. אז מה החטא אם תתקיימנה תפילות של היום הקדוש בלוח השנה העברית בראש חוצות, על פי מנהג אבותינו ואמותינו?