תכלה שנה והכלה

ברכת החג "תכלה שנה וקללותיה" היתה עלולה עד לא מזמן להישאר כתקווה ומשאלה בלבד, כזו שאין סיכוי רב שתתגשם. את מבצע חיצי הצפון ראוי לראות כפתיחה בלבד, אמנם מרשימה במיוחד, של הגשמת הברכה. סיכולי הביפרים והצמרת הצבאית, ומהלך גריעת היכולות הרקטיות של חיזבאללה, אכן מכלים בהדרגה את אחת מהקללות החמורות שהוטלו על ישראל.

בהקשר לברכה, יש להבחין בין שני סוגי קללות: האחד הוא חיצוני, של חיזבאללה, יכולותיו הצבאיות ושאיפותיו לפגוע בישראל כשליח של איראן למימוש השמדת ישראל. השני הוא הפנימי שלנו, המורכב מתהליכים פנימיים, גישות ותפיסות יסוד מוטעות וכושלות שהביאו אותנו למצב זה.

כל הקשקושים שאם רק ניסוג מ... (השלם את החסר) או אם נוותר ל... (השלם את החסר) תהיה לנו לגיטימציה להגיב בחריפות התבררו כהבטחות שווא ריקות מתוכן. בין היתר כי אנחנו אלה שהפנמנו את התפיסות הללו

חיזבאללה הפך לקללה ביטחונית שהתגברה במשך שנים והפכה לעול כבד על הביטחון. שיאה הוא בכשל הביטחוני, ולא פחות מכך בכשל הציוני, של עשרות יישובים ועשרות אלפי תושבים עקורים שנה שלמה. גם עתה לא ברור אם ועד כמה עוד תימשך קללה זו ולצידה מטחי הטילים על שאר אזורי מדינת ישראל.

ונוסף על כך, אתגר הדרום של חמאס שבמרכזו החטופים שעדיין לא חזרו הביתה - הממתין לפתרונו.

דווקא על רקע ההצלחה המדהימה בפתיחת המבצע הנוכחי ראוי לזכור שלהנהגת מדינת ישראל, הפוליטית והצבאית, חלק לא מבוטל בהתעצמותה של הקללה הצפונית. במשך שנים התבססו כאן תפיסות המגננה והתגובתיות. פיתחנו את אמצעי ההגנה והיירוט הטובים בעולם. סיפרו לנו שמערכות ההגנה מאפשרות למקבלי ההחלטות ולצמרת צה"ל גמישות בניהול המדיניות.

זה נכון, אך במידה רבה זה גם תירוץ. מערכות ההגנה היו הפנמה מעוותת של התפיסה הבינלאומית הצבועה והמושחתת מוסרית, חלקה אנטישמית, שאת ישראל מותר לתקוף ושלה מותר להגיב בלבד. ראינו איך בתוך זמן קצר נשכחו זוועות הטבח הברברי של 7 באוקטובר ואת מקומם תפסה הביקורת הצבועה נגד ישראל.

כל הקשקושים שאם רק ניסוג מ... (השלם את החסר) או אם נוותר ל... (השלם את החסר) תהיה לנו לגיטימציה להגיב בחריפות התבררו כהבטחות שווא ריקות מתוכן. בין היתר כי אנחנו אלה שהפנמנו את התפיסות הללו. קל מאוד לדבר על לחצים בינלאומיים שבוודאי קיימים ואין לזלזל בהם, אבל אסור שנעשה לעצמנו הנחות. הכלנו את אוהלי חיזבאללה שהוקמו בשטחנו, ויתרנו לנוכח ניסיונות התקיפה של אסדת הגז, בין היתר כי הוזנחו מושגי הריבונות, ההכרעה והניצחון. כך הגענו לעשרות אלפי עקורים שעדיין ממתינים לחזרתם הבטוחה. כאשר כבר הגבנו, זה תמיד היה במידתיות. במכבסת המילים שהתפתחה כינינו "משוואה" את העובדה המטורפת שארגון טרור יורה לעברנו משטח מדינת הפח שמצפון לנו, כחלק מתפקידו כשליח מדינה המצהירה ללא חשש על מטרתה המעשית להשמיד אותנו.

בפתח השנה החדשה שאלת המפתח היא לא רק אם נפעל לכלות את קללות חיזבאללה עד תומן, אלא אם נוכל לברך שתכלינה גם הקללות הפנימיות המשתקפות בתפיסות שהביאו אותנו למצב הזה. גם בימים אלה של הצלחה אדירה נשמעים הקולות על "הסדרה" בעקבות המכה שחיזבאללה חטף. ואנחנו "בהסלמה מדורגת" לא מפעילים את מלוא הכוח.

ומה אם חיזבאללה יניח זמנית את נשקו? האמנם נותיר אותו עם מחצית מיכולותיו רק כי באופן זמני יסכים בהוראת מפעיליו להתרחק מעבר לליטני? שוב יספרו לנו שהפעם, אבל הפעם באמת, ממש באמת, נגיב על כל חריגה?

הצמרת הביטחונית מדברת לפתע בקול אחד מתואם, חדש, התקפי. זו אכן ברכת "תחל שנה וברכותיה", אולם לאור ניסיון השנה האחרונה איתם מוטלת עליהם חובת ההוכחה שהם מתכוונים לבצע את דברי הרמטכ"ל הרצי הלוי ש"זוהי רק ההתחלה".