מה שנדמה לנתניהו

איש אינו יודע עדיין אם עסקת שחרור החטופות והחטופים תתממש. מכריי שעשו במשרד החוץ, במל"ל ונמנו עם גורמי ההערכה במודיעין, סבורים כי בנימין נתניהו יחמוק מההסכם כדי להבטיח את שלמות הקואליציה.

הוא חושש מפרישת איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', ואינו סומך על ההבטחה של יאיר לפיד להעניק לו רשת ביטחון להמשך קיומה של הממשלה ובלבד שהכהניזם יידחק אל ספסלי האופוזיציה.

מצד אחר, אנתוני בלינקן טען שלשום כי ביבי קיבל את ההצעה האמריקנית. ובכן - כן או לא? 

מנהיגים הגונים הסתכנו בכך ברגעים גורליים, אך להערכתי ולצערי, וזה הימור, "צל הרים הוא רואה כהרים". האגף הכהניסטי לא יפרוש מהממשלה גם אם עסקת החטופים תצא לפועל

הכרעות גורליות כאלה הן לעיתים עניין של החלטה רגעית. כמה זוכרים שב־1978 התכנסו הנשיא ג'ימי קרטר וראשי המדינות מנחם בגין ואנואר סאדאת לחתום על הסכם השלום הבסיסי, אבל עיבודו התעכב?

ב־1979 פקעה סבלנותו של הנשיא האמריקני, שהגיע לאזור עם שר החוץ סיירוס ואנס. קרטר השתתף בישיבת הממשלה ואמר לבגין כי אין לו ברירה אלא לחתום, וזה השיב שישראל מדינה ריבונית. קרטר התנצל, אבל המשבר נראה מוחלט. לקרטר לא היה עם מה להמשיך לקהיר.

אך בערב הגיע שר החוץ משה דיין לשיחה עם ואנס במלונו בירושלים. הם דיברו בלי רגשנות. לפי נפתלי לביא, התדיינו באריכות, ובבוקר הבשיל הסכם השלום וקרטר המשיך עימו לסאדאת. מאז נהנית ישראל מההסדר היעיל ב־76 שנותיה.

עתה לא זו בלבד שאין לדעת אם נתניהו יושיט יד, ואם יחיא סינוואר ילחץ אותה - יש גם מחלוקת מה האינטרס האסטרטגי של ישראל, והעולם הדמוקרטי בכללו. לאחר שנתניהו החמיץ את ההזדמנות לסיים את הלחימה לפני כמה חודשים מטעמים שלא החמיאו לו - הפכה קטטה אלימה בשולי כדור הארץ לבעירה עולמית, ויש הסבורים כי אם נידונה האנושות למלחמה בכל המזרח התיכון, עדיף שתתקיים בהנהגת ג'ו ביידן מאשר תחת קמלה האריס או דונלד טראמפ.

מכוני המחקר העוקבים אחרי המועמדים לכהן כנשיא או כנשיאה הבאים של ארה"ב, יודעים כי שניהם פחות "בינלאומיים" מאשר ביידן.

הוא התייצב כמו בשנות המלחמה הקרה מול סין התוקפנית במצר טייוואן ותמך באוקראינה מפני רוסיה האלימה ובחיזוק נאט"ו יותר מסגניתו ומיריבו. הם בעד הגנה רפה על גבולות הדמוקרטיה כפי שעוצבו בשנות המלחמה הקרה, ונחשבים לגמישים בעניין זה.

במילים אחרות - לא ברור אם האריס או טראמפ ישגרו למזרח התיכון עוצמה צבאית כה אדירה לבלימת איראן - לרבות צוללת גרעינית - כפי שנוהג עתה ביידן.

מי שסבור כי ניתן למנוע את העימות עם מדינת האייתוללות - ניחא. אבל מי שמשוכנע כי ההתנגשות הזאת בלתי נמנעת עשוי להגיע למסקנה כי עדיף עתה מאשר לאחר מכן. מה נכון? תיק"ו, "תשבי יתרץ קושיות ובעיות".

לעומת זאת, ניתן לשער מה יקרה בזירה המקומית אם נתניהו יעז ויחתום על עסקת החטופים בעיקר כדי שלא יוכרז כפרסונה נון גרטה - "אישיות בלתי רצויה" בארה"ב וברחבי העולם.

הוא חושש כי הסכם עם חמאס יגרום לו לאבד את השלטון.

מנהיגים הגונים הסתכנו בכך ברגעים גורליים, אך להערכתי ולצערי, וזה הימור, "צל הרים הוא רואה כהרים". האגף הכהניסטי לא יפרוש מהממשלה גם אם עסקת החטופים תצא לפועל.

סמוטריץ' ובן גביר ירעמו נגד ביבי, אך לאחר היוועצות ברבניהם הקיצוניים יאמרו כך: הרי את הנעשה אין להשיב, וממילא העסקה יוצאת לדרך, ואם כן איזו תועלת תצמח לכהניזם מפרישתו מהממשלה?

כל עוד היה סיכוי לסכלה באיום פרוש - עשינו זאת. אך עתה חבל לוותר על עטיני הכסף הנחלבים מהתקציב הממשלתי ועל השליטה במשטרה, שעלה בידינו לעוותה.

לפיכך ירימו אגודל ויורידו ושוב ירימו, ויישארו על דעת רבניהם בממשלה. עצוב.