המו"ל של "הארץ" עמוס שוקן, אישיות מורכבת, יצא במאמר ("מדוע פסלנו את המודעה") שיש בו גם זיק של גאווה עצמית, ולפיו ויתר על כסף תמורת עמדה עקרונית. במאמרו נטען כי 200 אזרחיות ואזרחים ביקשו לפרסם מודעה, שהיא בבחינת הבעת דעה מובהקת, ולפיה אנשי המחאה אשר סירבו להמשיך ולהתנדב לשירות בצה"ל צריכים לערוך חשבון נפשי עצמי.
שוקן תקף בחריפות את רה"מ בנימין נתניהו ואת שר המשפטים יריב לוין, אשר ההפיכה השיפוטית הדיקטטורית שלהם אילצה את הציבור הדמוקרטי־ליברלי להפגין כחוק בכיכרות וברחובות ועל גגות הבתים ובתוכם, וזה הרקע לטבח הרצחני שיזם חמאס ב־7 באוקטובר.
כל מילה שכתב בגנות ביבי ולוין מקובלת עלי ללא פסיק של הסתייגות. הם ניסו לשנות על דעת עצמם מציאות דמוקרטית איתנה. כבר נאמר במורשת היהודית: "המשַׁנֶּה ידו על התחתונה". הם שינו, והם אשמים.
ובכל זאת מאמרו של שוקן מעורר שתי סוגיות המצריכות עיון זהיר:
האחת מעשית - האם יש הצדקה לעקור אבן מחומת הביטחון הלאומי גם אם הוצבה שם כתרומה, בהתנדבות. הטייסים האלה מובאים בחשבון על ידי צה"ל כמי שעומדים לרשות האומה במלחמתה בכל ימות השנה, ולפתע על דעת עצמם נעלמים? נניח שלוין היה מצליח לאשרר את ההפיכה המשפטית בכנסת המתרפסת לפני 7 באוקטובר 2023 - האם נכדי, א', המפקד על פלוגה מבצעית במילואים ביחידה מובחרת, לא צריך היה לדהור לעבר שדרות או ניר עוז מייד בהיוודע לו דבר המתקפה מעזה?
יתרה מזו, משך שעה או שעתיים הוא פעל על פי פקודות מלמעלה והמתין בעורף, ואז צפצף ופרץ עם הלוחמים שלו אל שדות הקרב, ואחר כך ייסר את עצמו מדוע נענה לממונים עליו בתחילת היום הארור. זה חשבון נפש.
לגופו של עניין, ממילא דבר המודעה הוא הבל. ברור שכל מי שלא רצו להתנדב בימי שלום עת ההפגנות להטו בצדק, דהרו אל המטוסים ברגע שבו נודע כי הטרור של חמאס יצא לדרך.
אך אזרחים הגונים ינהגו בתבונה אם יהרהרו בדבר, וזהו חשבון הנפש. כי יש הבדל מהותי בין לא להתנדב לצה"ל לבין מרי אזרחי בלתי אלים (שאני תומך בו) והוא מנותק מסוגיית הביטחון הלאומי.
הסוגיה האחרת היא עקרונית, ואין לה נגיעה למצב המלחמה אלא למהות המחנה הדמוקרטי־ליברלי, ששוקן בוודאי רואה את עיתונו כאחד מעמודי התווך שלו.
תוכן המודעה תומך באורח ברור באינטרסים הפסולים של נתניהו, אבל אינו מסית ומסיט ומהווה איזשהו שיקוף של המגמות הדיקטטוריות של ממשל זה, המתבטאות בהרס המשטרה ובית המשפט העצמאי ומנגנוני האיזון. היא מעלה טיעון המזמין לדיון נאות.
אם "הארץ" מסרב לפרסמה, ואפילו לא בתשלום, במה הוא עדיף על ערוץ 14? על ההשתלטות הפשיסטית המסוכנת של ממשלת האופל על כלי תקשורת כפי שהדבר מתרחש עתה לעיני הציבור בערוץ 13, ואין כמעט פוצה פה ומצפצף?
נניח שלוין היה מצליח לאשרר את ההפיכה המשפטית בכנסת המתרפסת לפני 7 באוקטובר 2023 - האם נכדי, א', המפקד על פלוגה מבצעית במילואים ביחידה מובחרת, לא צריך היה לדהור לעבר שדרות או ניר עוז מייד בהיוודע לו דבר המתקפה מעזה?
כאשר צצה מדי פעם הטענה העוינת שמדינה אינה יכולה להיות יהודית ודמוקרטית גם יחד, יש בפי הציוני המצוי שאינו בער תשובה הולמת: כל המורשת היהודית בנויה על מחלוקת ואי־הסכמה ודיון עומק סוער, בית הלל ובית שמאי, הפרושים והצדוקים, ואומה שהוויכוח מצוי ביסוד התנהלותה יכולה להחזיק בזו וגם מזו לא להניח ידה.
אך מה נותר מכל זה כאשר "הארץ" מתנהל כערוץ 14? נכון, זה מאפשר לאויבי הדמוקרטיה לחתור להחרבתה במגרש שלה, אבל אין דרך אחרת אלא לשלם מחיר יותר כבד מאשר פרשני הצליל הבלעדי של הטלוויזיה הטוטליטרית.
זה גורלנו, ושוקן שכח את האמרה המיוחסת לסמואל ג'ונסון: "הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו