קוראים לזה מלחמת מנע - זוכרים?

ישראל נמצאת תחת מצור. החות'ים, האיראנים, מיליציות פרו־איראניות בעיראק ובסוריה, חיזבאללה בלבנון וחמאס בעזה, שלמרות המכה האנושה שספג ממשיך לנהל מלחמת התשה נגד ישראל משום שבידיו קלף המיקוח היקר ביותר - החטופים.

התחושה היא שלא רק 250 ילדים, נשים וגברים נחטפו לעזה ב־7 באוקטובר - מדינה שלמה נלקחה בשבי בשמחת תורה תשפ"ד. 

אם נדע לפעול על פי האינטרס שלנו ונשמור על ביטחוננו בעצמנו, כפי שעשינו ללא היסוס בעבר, לא רק שנשיג ניצחון לישראל אלא לשאר העמים שוחרי השלום בעולם, ובראשם ארה"ב

כבר היינו בסרט הזה בעבר. במאי-יוני 1967 ישראל חוותה אותה תחושת מצור. ראינו איך טבעת האש של מצרים, סוריה וירדן מתהדקת סביבנו. גם הקריקטורות בעיתונים הערביים ובאמצעי התקשורת של שכנינו דאגו להבהיר שהמפלט היחיד עבורנו יהיה הים. התחושה הציבורית בישראל היתה שהיהודים צועדים בראש מורכן לקראת שואה שנייה.

בעלות בריתנו לא הציעו עזרה. מצרפת, ידידתנו הקרובה ביותר וספקית הנשק העיקרית שלנו, שמענו אזהרות שלא לתקוף ראשונים. ואילו האמריקנים, אשר החזיקו באותה העמדה, הציעו פתרונות דיפלומטיים בלי יכולת לתת מענה לאיום הצבאי על ישראל.

צה"ל, שבמשך שנים בנה את עוצמתו והכין עצמו לשעת מבחן, הבין את גודל השעה. ישראל ידעה שאסור לה לספוג מכה ראשונה. לא יהיה אפשר לנהל מלחמה בשטחנו. זו היתה תפיסת הביטחון מאז הסתיימה מלחמת העצמאות, ומשום כך יצאנו ביוני 1967 למלחמת מנע. מלחמה זו החלה במכה מקדימה שהיממה את האויב וגרמה לו חוסר יכולת להגיב. 

אז נכון שבזירה הדיפלומטית הבינלאומית צרפת טרקה בפנינו את הדלת, אבל האמריקנים גילו הבנה. וושינגטון גיבתה את ישראל כאשר הסובייטים איימו להתערב במלחמה לטובת סוריה. למה? משום שהניצחון הישראלי ביוני 1967 היה ניצחונם שלהם על "ציר הרשע" של אותם הימים: בריה"מ, מצרים וסוריה.

בקפיצה קדימה ל־2024, זה גם היה המסר שביקש רה"מ בנימין נתניהו להעביר לקונגרס ולציבור האמריקני: "ידידיי, אם תזכרו דבר אחד, רק דבר אחד מהנאום הזה, זכרו את זה: האויבים שלנו הם האויבים שלכם, המלחמה שלנו היא המלחמה שלכם, והניצחון שלנו יהיה הניצחון שלכם".

ביקורת רבה נשמעה בארץ על האמרה הזו. "ארה"ב הגדולה צריכה את ישראל לטובת הגנה על ביטחונה או על האינטרסים שלה?" עלתה התמיהה. "איפה הצניעות של נתניהו?" שאלו אחרים. אבל למען האמת, ראש הממשלה לא אמר דברים חדשים. הוא בסך הכל חזר על התבטאויות של נשיאים אמריקנים קודמים ביחס לישראל, ולחשיבות עוצמתה במזה"ת מול "כוחות הרשע". בין שהיה זה ריצ'רד ניקסון, שהדגיש את חשיבותה האסטרטגית של ישראל במהלך המלחמה הקרה ואמר כי "ישראל היא בעלת ברית חיונית במזה"ת", ובין שרונלד רייגן, שציין את ערכה הרב של ישראל במדיניות החוץ האמריקנית ואת תפקידה כ"מגדלור של דמוקרטיה" במזה"ת. וכמובן דונלד טראמפ, שהתייחס לישראל כ"בעלת ברית מכרעת" של ארה"ב באזור. ואלה רק דוגמאות מעטות.

על ארה"ב להפנים שאת תפקיד אימפריית הרשע של תקופת המלחמה הקרה תפסה הרפובליקה האסלאמית של איראן. משטר האייתוללות מאיים לא רק על ישראל או על שאר בעלי בריתה הפרו־מערביים במזה"ת, אלא על שלום העולם החופשי כולו. כן, גם על ארה"ב גופא. הדבר מקבל ביטוי הן בחתירה להשיג נשק גרעיני, אבל במיוחד בטיפוח זרועות התמנון האיראני שמבקשות לזרוע טרור והרס בכל חלקה טובה של העולם.

ישראל נמצאת בצומת דרכים שעתיד לקבוע את גורלה עשרות שנים קדימה. אם נדע לפעול על פי האינטרס שלנו ונשמור על ביטחוננו בעצמנו, כפי שעשינו ללא היסוס בעבר, לא רק שנשיג ניצחון לישראל אלא לשאר העמים שוחרי השלום בעולם, ובראשם ארה"ב. בסופו של דבר, ניצחון ישראלי על איראן ושלוחותיה הוא ניצחון אמריקני על מה שהיא הגדירה בעצמה כ"ציר הרשע".