"המלחמה סיכלה את מאמציה של ישראל להשתלב בעולם הערבי", אמר ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמעיל הנייה. עוד עדות לכך שהעימות בין ישראל לחאמס לא פרץ בגלל שייח' ג'ראח, אלא כתגובה לתהליך הנורמליזציה בין ישראל לכמה ממדינות ערב, במטרה להביך את השותפות להסכמי אברהם ולהקשות על מדינות נוספות להצטרף בעתיד. חמאס אמנם הפסיד בקרב הצבאי, אבל הוא ככל הנראה ניצח במלחמת התעמולה, מה שמדגיש ביתר שאת את הצורך בהשקעה בדיפלומטיה ציבורית בישראל ובמדינות ערב.
השפעת התעמולה של חמאס ניכרה לא רק אצל שכנותיה של ישראל, כמו בירדן, שם הפגינו אלפים נגד תקיפות חיל האוויר בעזה, אלא גם במדינות כמו מרוקו וסודאן, שהידקו לאחרונה את יחסיהן עם ישראל: הפגנות אנטי־ישראליות נערכו בהן, ואפילו הופסקה פעילותו של ארגון הידידות הישראלי־סודאני. באיחוד האמירויות ובבחריין התגובות היו מעורבות יותר. רבים מהתומכים הנלהבים בהסכמי השלום הושפעו מהתמונות הקשות מעזה, והתקשו להביע אהדה לישראל. אלו שהתנגדו להסכמים מלכתחילה ניצלו את המשבר כדי להוכיח את טענותיהם.
וכשהנייה מכריז על "ניצחון אלוהי", הוא מתכוון לניצחון התעמולה בדעת הקהל העולמית, שבא לידי ביטוי ברחובות ניו יורק ולונדון, וכמובן בחלק גדול מכלי התקשורת של הזרם המרכזי במערב.
זו הסיבה שישראל, יחד עם המדינות החברות בהסכמי אברהם, בעיקר במפרץ, מוכרחות להשקיע יחד בדיפלומטיה ציבורית שתתמודד בהצלחה עם אתגרי התעמולה באזור ובעולם כולו. יש צורך לפתח שיתופי פעולה תקשורתיים ולקדם חילופי תוכן מודפס, משודר ואלקטרוני. רצוי שעיתונאים ופרשנים פוליטיים ומדיניים מכל מדינות הסכמי אברהם יופיעו בכלי התקשורת של שאר המדינות, כדי לקדם קול מאוזן יותר.
זה אומר, בפועל, להראות באמצעי התקשורת של מדינות אלה את האבדות והנזקים בשני הצדדים. כן, זה חשוב לדווח על הפגיעות, על ההרס ועל ההרג שנגרמים כתוצאה מהתקיפות הישראליות בצד הפלשתיני, אבל זה חיוני ביותר להסביר שמה שקדם לתקיפות אלה היה שיגורי רקטות מתוך רצועת עזה לעבר אוכלוסייה אזרחית בישראל. זה חשוב להראות כיצד חמאס מחביא אמצעי לחימה ותחמושת בבתי ספר ובמסגדים, והופך את האוכלוסייה האזרחית בעזה למגן אנושי - אסטרטגיה שכיחה המשמשת לסחיטת אמפתיה בדעת הקהל.
יצירת תשתית לתקשורת חזקה, אובייקטיבית, המשדרת בערבית ובאנגלית בישראל ובמדינות החברות בהסכמי אברהם, היא אמצעי חשוב והכרחי למאבק בתעמולת חמאס ובזו שמהדהדים תחנות טלוויזיה כמו אל־ג'זירה וערוצי הטלוויזיה דוברי הערבית של איראן, ולמאבק בהדים שתעמולה זו מקבלת בגופי התקשורת המרכזיים באמריקה ובאירופה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו