המשא ומתן בין ישראל לבין הפלשתינים לא יניב פירות שנוגדים את אופי האדם. אמרתי פעם לחברי דני גילרמן, לשעבר שגריר ישראל באו"ם: "לדעתי, אנשים פועלים מתוקף אינטרס שבו הרוב אישי". השיב לי דני: "לא הרוב אישי, אלא הכל אישי".
אכן, יש באמירה זו חוכמה רבה. כל אדם קרוב קודם כל אצל עצמו, ואפשר להניח שעשייתו תיגזר ממידת הנזק או התועלת שתיגרם לו בגינה. כך הדבר גם לגבי קבוצה שלטונית.
לו הייתי במצבו ובעמדתו של אבו מאזן, לא הייתי חותם על הסכם שלום עם ישראל. הסכם כזה יגרום לחיסולו הפוליטי, ואולי אף לחיסולו הממשי. אני מאמין כי אבו מאזן ואנשיו רוצים להמשיך ליהנות ממנעמי השלטון ברשות הפלשתינית. זה טבעי ואנושי. לכן פעילות שתביא לחיסולם אינה באה בחשבון.
בבחירות הקודמות ביהודה ושומרון זכה חמאס לרוב מוחלט. יש לשער שהאביב הערבי לא הביא לשינוי במגמה. למעט שכבה דקה של מעמד בינוני, רוב העם רואה בשלטון גורם מושחת שיש לסלקו.
השלטון של אבו מאזן ואנשיו נשמר בזכות נוכחות צה"ל באיו"ש. אם צה"ל ייצא מהאזור, אבו מאזן ופת"ח יסולקו וחמאס יתפוס את מקומם.
במקרה כזה גורל פת"ח ביהודה ושומרון יהיה זהה לגורלו בעזה לאחר ההתנתקות.
גם אם התרחיש הזה אינו ודאי, יש לשער שאבו מאזן רואה אותו כאפשרי, אז מדוע שיוביל אליו? הרי בפניו ניצבת אפשרות בטוחה הרבה יותר והיא להשאיר את המצב הקיים ולהשמיע קולות של אדם ש"נלחם לעצמאות פלשתין באמצעים מדיניים ואולי מדי פעם מפעיל קצת טרור".
קול זה יתבטא בפנייה לאו"ם שתביא להכרה בפלשתין כמדינה. אירופה "המתאסלמת" מהווה עבור אבו מאזן קרקע פורייה לפעולות מדיניות מעין אלו. אירופה אוהדת את הפלשתינים יותר ויותר בגלל המיעוט הסוני בה שגדל והולך. אירופה לא צפויה לבלום את הגידול באוכלוסייה המוסלמית כיוון שהיא רוצה לצמוח מבחינה כלכלית, בזמן שהריבוי הטבעי שלה הוא שלילי.
אבו מאזן מרגיש בנוח עם אירופה. הוא מרגיש בנוח גם עם הנוכחות הצבאית־ישראלית ביהודה ושומרון, כי היא מונעת את נפילתו. ולראיה, שיתוף הפעולה הביטחוני בינינו לבין הפלשתינים לא נפגע, גם כאשר יש מתחים ברמה המדינית.
אני נוטה להעריך כי אבו מאזן לא ישמח להגיע להכרה במדינה פלשתינית עצמאית באו"ם, מפני שאז יגבר הלחץ על ישראל מצד העולם להוציא את צה"ל מיהודה ושומרון.
האם יכול לחץ אמריקני לגרום לכך שאבו מאזן יסכים לשלום? אני מניח שהוא סומך על תבונתם, אולי שלא בצדק, ומניח שהם לא ירצו בנפילתו ובעליית חמאס. הוא מאמין שלחצם יהיה בעל נראות גבוהה אך לא אפקטיבי באמת.
עדיף לעמוד במקום
האם ייתכן הסכם שלום שבו צה"ל נשאר ביהודה ושומרון? לו הסכם כזה היה אפשרי, הייתי מקבל אותו, בין שהייתי ניצב בעמדת נתניהו ובין שהייתי בעמדת אבו מאזן. הסכם זה אינו אפשרי כי הוא אנומלי מבחינה רגשית. השמאל ילחץ לצאת מהשטחים, והקיצונים הערבים יפעילו טרור.
אנסה להיות אמפתי ולהיכנס לעורו של אבו מאזן. מה הייתי עושה? בדיוק מה שהוא עושה. כלומר, שומר על צה"ל ביהודה ושומרון שיגן עלי מפני חמאס מחד גיסא, ומאידך מתמיד לבצע פעילות ראוותנית בפלשתין ובאירופה, שמתאפיינת במאבק בלתי מתפשר לעצמאות פלשתין.
אני מקווה שפעילות זאת לא תצלח משתי סיבות: האחת, כאשר היא תצלח אצטרך לוותר על השלטון (ואולי גם להירצח); והשנייה, כשהיא תצלח לא ייוותרו בידי נושאים נוספים למאבק, ולא אוכל להמשיך לשמור על אותו מומנטום דמיוני ששומר על שיווי המשקל המצוין שבו אני נמצא כעת.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
