כמעט לאחר כל קרב ומלחמה יש מי שזוכה לתהילה ויש מי שנדחק לפינת ההיסטוריה. 50 שנה אחרי מלחמת ששת הימים ראוי לעשות צדק היסטורי עם מי שהושם בצל. הצנחנים זכו להיות מעוטרים כמשחררי ירושלים ולוחמי החטיבה הירושלמית נותרו בצל וזעמו על כך. אבל לא פחות מהם, הושכחה ונאלמה תרומתה של "פלוגת הטנקים הירושלמית", שתפקידה היה משמעותי מאוד בדרך לניצחון, וסיפורה - כמעט לא נודע.
יחידת הטנקים (הסודית) הירושלמית נוסדה ב־1958 כשמפקד גייסות השריון אז, חיים בר־לב, הזמין אליו חייל מילואים משוחרר בן 29, ושמו אהרון קמארה. הוא שלח אותו לקורס מפקדי גדודים וביקש ממנו להקים כוח שריון להגנת העיר. כשפנה לבר־לב ואמר כי אין לו כוח אדם, נענה שעליו להסתדר לבד. הוא פנה לחטיבת מחוז ירושלים וראיין מועמדים מכוחות המילואים, ומהם נבחרו מאה חיילי שריון, אלא שהיתה בעיה אחת - לא היה להם שום טנק.
בסופו של דבר, הושגו ליחידה 17 טנקים, אבל על פי הסכמי שביתת הנשק, חל איסור מוחלט להכנסתם לירושלים ועל כן היה צורך להגניבם לעיר. הטנקים הועמסו במחנה ג'וליס שבמרכז על מובילים, ועליהם נבנו צריפי עץ שהסתירו אותם. על שלדי הצריף נכתב: "חיפה־ירושלים חברת החשמל". 12 טנקים הועברו כך למחנה סטף וחמישה הועברו למחנה שנלר, שם הוסתרו בין המבנים.
בבוקר 5 ביוני 1967, עם פרוץ הקרבות בעיר ולאחר שהחיילים גויסו וצוותו לטנקים, המפקד קמארה הובילם בנסיעה על הכביש מסטף דרך עין כרם לכיוון ירושלים.
הוא הגיע לתלפיות עם שמונה טנקים וסגנו, רפי ישעיהו, הגיע עם חמישה טנקים אחרים לגזרה הצפונית של העיר, שם חברו לחטיבה 55 של הצנחנים ועזרו בהשתלטות על גבעת התחמושת. הכוח בפיקודו של קמארה התקדם לשכונת תלפיות. הוא חבר לסיירת הירושלמית בפיקודו של יוסי לנגוצקי וקיבל הוראה להשתלט על ארמון הנציב. שמונת הטנקים עברו דרך חוות הלימוד (חוות הנוער, הצמודה לשכונת תלפיות) בדרכם לארמון הנציב ללחימה בחיילי הלגיון שהשתלטו על המקום. הופעתם בארמון הנציב הפתיעה את הלגיונרים והם ברחו מהאזור.
כיום, כשמדברים על שחרור העיר, הכל מעלים על נס את כוחות הצנחנים שכבשו את גבעת התחמושת וסביבתה, תוך ציון האבדות הרבות שספגו במקום. כוחות השריון שלחמו בעיר נעלמו מהשיח ההיסטורי. המשקל שהיה לכוח השריון להשגת היתרון בעיר היה רב ביותר. הבלימה של הכוח הירדני בארמון הנציב, ההפתעה שגרם כוח השריון בגזרות השונות ותרומתו לנסיגה מהירה של הכוחות הירדניים היו גדולות.
לולא כוח השריון, הלחימה בגזרת ירושלים היתה נראית אחרת לגמרי. בתחקיר שנעשה לאחר המלחמה בקרב קצינים ירדנים, הם ציינו יותר מכל את האפקט המשמעותי שיצרו הטנקים בזמן הלחימה. אפקט שגרם להם לסגת לאחר קרב לא ממושך. 50 שנה אחרי, ראוי לעשות צדק היסטורי עם קמארה וחייליו משחררי ירושלים האלמונים, שאלבומי הניצחון דילגו עליהם, אם במכוון ואם בשגגה.
הכותב מלמד בתוכנית לזיכרון, למורשת ישראל ולחינוך של מכללת אפרתה
