בשבוע הראשון של אוקטובר נערך ביקור ראשון היסטורי של מלך סעודיה במוסקבה. במסגרת הביקור נחתמו בין המדינות הסכמים כלכליים וביטחוניים בהיקף של עשרות ביליוני דולרים. ערב הסעודית עומדת לרכוש מרוסיה מערכות נשק שונות, שגולת הכותרת שלהן היא מערכת ההגנה האווירית המתקדמת מדגם 400-S.
ערב הסעודית ביססה את עיקר הרכש הביטחוני שלה, מאז כינון הממלכה, על ציוד צבאי אמריקני ובריטי ומהווה בעלת ברית אסטרטגית של המערב, ולפיכך המהלך הנוכחי דורש בחינה מדוקדקת של סיבותיו ומשמעויותיו. ביקור המלך במוסקבה מתרחש חודשים ספורים לאחר ביקור הנשיא טראמפ בריאד, וגם במהלך ביקור זה נחתמו עסקאות כלכליות וביטחוניות בהיקף של עשרות ביליוני דולרים. וושינגטון למעשה נענתה לכל הבקשות הסעודיות לאספקת מערכות נשק מתקדמות.
באופן מפתיע, ארה"ב לא רק שלא מתחה ביקורת על המהלך הסעודי־רוסי, אלא זמן קצר לאחר שפורסם כי ערב הסעודית תרכוש את מערכת ההגנה האווירית הרוסית, הודיעה ארה"ב כי תמכור לה מערכת ליירוט טילים בליסטיים מדגם THAAD.
ארה"ב יכולה לספק את כל צרכיה הצבאיים של ערב הסעודית, ולפיכך ההחלטה הסעודית לפנות לרוסיה אינה נובעת מצרכים צבאיים גרידא. נראה כי השנויים האסטרטגיים המתחוללים באזור והגברת כוחה והשפעתה של רוסיה הם שהביאו להחלטת ערב הסעודית לפתח את קשריה האסטרטגיים עם רוסיה, על אף חילוקי הדעות הבסיסיים הקיימים בין שתי המדינות בסוגיות המרכזיות של התמיכה הרוסית במשטר אסד וקשריה הקרובים של מוסקבה עם האויבת העיקרית של ערב הסעודית - איראן.
ערב הסעודית אינה מוותרת על הברית האסטרטגית שלה עם ארה"ב, אולם בעקבות משבר האמון שנוצר בין הממלכה לממשל אובאמה והחשדנות סעודית לגבי המדיניות של ממשל טראמפ, מאמצים הסעודים מדיניות חוץ עצמאית יותר, תוך ניסיון להרוויח מהתחרות בין המעצמות להבטחת האינטרסים האסטרטגיים של הממלכה. ערב הסעודית נחשבת כיום ליבואנית הנשק השנייה בגודלה בעולם, וכל יצרניות הנשק, לרבות המעצמות, מעוניינות לזכות בנתח גדול ככל האפשר מהתקציבים האדירים שהיא משקיעה בהתעצמות צבאית.
מדיניות ההתקרבות לרוסיה וגיוון מקורות הנשק אינה ייחודית לערב הסעודית. קדמה לה מצרים, שהולכת ומבססת את קשריה האסטרטגיים עם רוסיה. גם סין מנסה לקדם את השפעתה באזור כיום, בעיקר בתחום הכלכלי אמנם, אך גם היא חתמה על עסקאות לאספקת אמצעי לחימה לערב הסעודית, למצרים ולמדינות נוספות באזור, אם כי בהיקפים צנועים הרבה יותר. במציאות זו, ערב הסעודית יכולה לרכוש כמעט כל מערכת נשק שבה היא מעוניינת, ולכך משמעויות כבדות משקל לגבי יתרונה הצבאי של ישראל באזור.
מדינת ישראל נתונה בדילמה לא פשוטה, שכן לכאורה ערב הסעודית בונה את יכולותיה הצבאיות כמענה לשאיפות ההגמוניה האזוריות של איראן, ובסוגיה זו הדבר עונה על האינטרס לבלום את ההתפשטות האיראנית. ואולם, אמצעי הלחימה החדשים יכולים להיות מופנים גם נגד ישראל, אם המציאות האסטרטגית של המזה"ת תשתנה בעתיד. ישראל גם נדרשת לגלות הבנה לאינטרסים האסטרטגיים והכלכליים של ארה"ב ולהימנע מניסיונות לטרפד את עסקאות הנשק עם ערב הסעודית, בעיקר לנוכח האפשרות שאי היענות אמריקנית לסעודים תוביל לפנייה לרוסיה או למדינות אחרות.
בנסיבות הקיימות, ישראל נדרשת לעקוב אחרי תהליכי ההתעצמות בעולם הערבי ולדאוג לקיום מענה ראוי, הן בהיבט הכמותי והן בהיבט של שמירת היתרון האיכותי. מבחינת ישראל, עדיף שמדינות ערב יהיו תלויות בארה"ב ולא ברוסיה, שיכולת ההשפעה עליה מוגבלת ביותר. לפיכך, מוטב שישראל לא תפעל לטרפוד עסקאות למכירת נשק אמריקני לסעודיה, אלא תבקש מארה"ב "פיצוי" שיאפשר לנו לשמור על עליונותנו הצבאית.
הכותב הוא מנהל המחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) במרכז הבינתחומי הרצליה
