אינסולין הוא הורמון המופרש מתאי הלבלב אל מחזור הדם כאשר יש עלייה ברמת הגלוקוז בדם. מצב זה מתרחש בעיקר לאחר ארוחה.
לאינסולין יש השפעות מגוונות על רבות מרקמות הגוף, וברובן הוא מעודד תהליכים של בניית רקמה ואגירת אנרגיה בתא בצורה של שומן וגליקוגן. השפעה נוספת חשובה של האינסולין היא יכולתו להגדיל את כמות קולטני הסוכרים בתאי שריר ובתאי שומן, ובאמצעותם להגביר את ספיגת הגלוקוז.
חשיבות האינסולין מודגמת היטב במחלת הסוכרת, שעיקרה רמות גלוקוז גבוהות בדם. בסוכרת נעורים (סוג 1) יש חסר באינסולין עקב פגיעה בתאי הלבלב. חולים אלה תלויים בטיפול באינסולין, הניתן בהזרקות חוזרות או דרך משאבה. בסוכרת סוג 2 הבעיה העיקרית היא עמידות התאים לאינסולין וצורך בכמויות אינסולין הולכות וגדלות כדי לשמר את השפעתו על התאים. בשלבים מאוחרים נוצר מחסור באינסולין, ויש צורך להשלים את החסר באמצעות זריקות או משאבה.
מתן אינסולין לאנשים בריאים עלול לגרום ירידה ברמות הגלוקוז בדם (היפוגליקמיה) ולהביא לחולשה ובלבול עד כדי אובדן הכרה, פרכוסים, חולשת פלג גוף המחקה אירוע מוחי ועד מוות - אם לא ניתן גלוקוז לנטרול השפעת האינסולין. תופעה נוספת היא ירידה ברמות האשלגן בדם (משנית לדרכי הפעולה של האינסולין על התאים). מצב זה עלול לגרום לחולשה עד לחולשה קיצונית, כמו גם להפרעות בקצב הלב עד מוות.
פרופ' אבישי אליס הוא מנהל מחלקה פנימית ג' בבית החולים בילינסון, מרכז רפואי רבין
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
