כ־50 אלף איש בישראל מצטרפים בכל שנה למעגל הנכים כתוצאה מתאונות דרכים, זאת מלבד מספר גדול יותר של נפגעים שלא נותרים עם נכות מוכרת. הפיצויים לנפגעים המוכרים משולמים באופן חד־פעמי, בהתבסס על הערכת הפסדיהם העתידיים, בשל הפגיעה בכושר השתכרותם ועלות הקיום במגבלותיהם.
כבר לפני 40 שנה קבע בית המשפט שבחישוב ההיוון (הערך העתידי של הכסף) יש להביא בחשבון מקדם היוון בשיעור של שלושה אחוזים לשנה, וזאת בהנחה שריבית זו זהה לריבית על השקעות סולידיות הנהוגות בשוק. עוד קבע ביהמ"ש שהתשלום בנזיקין צריך להתבצע בתשלום חד־פעמי, כדי לאפשר לנכה להשתקם. ביהמ"ש החריג מקרים של בעלי נכות קשה מאוד, שבהם השאלה המרכזית היא תוחלת החיים. במקרים אלה עשוי להיפסק פיצוי חודשי.
כמובן ששיעור הריבית של שלושה אחוזים הנהוג, הוא השיעור שגם הביטוח הלאומי תובע בשם נפגעים מחברות הביטוח. סכום הפיצוי מחברות הביטוח מנוכה מהפיצוי שמשלם הביטוח הלאומי, שכן לפי החוק אי אפשר לקבל כפל פיצוי, בהתאם לעקרון היסוד של השבת המצב לקדמותו, שהוא חלק מזכויות היסוד במדינה.
השנה הגיע המוסד לביטוח לאומי למסקנה כי יש להוריד את שיעור ההיוון לשני אחוזים בלבד. בעקבות זאת צומצמו סכומי הפיצויים לנפגעים, גם אלה המשולמים על ידי חברות הביטוח. השינוי נוגע למקרים נוספים, וכך הורתה פרקליטות המדינה, גם בתיקים שבהם המדינה נתבעת, לחשב פיצוי לנפגע לפי השיעור החדש - שני אחוזים.
סוגיית שיעור ההיוון הראוי הגיעה לבית המשפט העליון, והיועץ המשפטי נתבקש לתת דעתו בעניין. ועדת מומחים שהוקמה לצורך זה העלתה "פתרון", שלפיו לא ישולם פיצוי חד־פעמי כלל, אלא פיצוי חודשי בלבד. המפקחת על הביטוח הזדרזה לתמוך בהצעה "כדי שהנפגע לא יבזבז את הכסף". נכים בעלי 20 אחוזי נכות ויותר יקבלו תשלומים חודשיים של כמה מאות שקלים בחודש, במקום פיצוי חד־פעמי.
משמעות הדבר היא, שעשרות אלפי נכים בשנה יהיו תלויים במנגנונים של חברות ביטוח ושל המוסד לביטוח לאומי - וביכולתם העתידית של גופים אלה לעמוד בהתחייבויותיהם - במקום לקבל מייד את הפיצוי המגיע להם ולהמשיך בתכנון עתידם.
אולי זו החלטה סבירה, כשמדובר בגופים ממשלתיים כמו הביטוח הלאומי ומשרד הביטחון, שאמורים לדאוג לנכה - הנחה שאינה עומדת תמיד במבחן. אך כשמדובר בגופים מסחריים, עולה החשש שהם ינצלו את אפשרות התשלום החודשי כדי להשיג פשרה של תשלום חד־פעמי מופחת - שיתאים לנפגע יותר מפריסת הפיצוי המתאפשרת בחוק.
כמי שמשתכרים משכר טרחה של סכום הפיצוי החד־פעמי, עורכי הדין חשודים מיידית באינטרס צר. זו טעות; אנחנו נמשיך לקבל את שכר טרחתנו בהתאם לסכום הכולל, גם אם ישולם בשיעורים. דאגתנו נתונה לנפגעים. מהיכרות יומיומית, אנו יודעים שהם זקוקים לכסף הזה כדי לשקם את חייהם, עכשיו.
יראון פסטינגר הוא עורך דין העוסק בדיני נזיקין
