תקיפת הרב הראשי לארגנטינה, חילול בית הקברות היהודי בצרפת, האנטישמיות הגלויה במפלגת הלייבור הבריטית - והרשימה עוד ארוכה. העולם האנטישמי כמנהגו נוהג. ונשאלת השאלה, האם מדינת ישראל - שהוקמה כמענה לאיום הקיומי הזה - מתמודדת עימו כהלכה? האם היא מצליחה להגן על היהודים מפני רמיסת הכבוד הלאומי, ולהצילם מסכנה לשלומם?
אלה שאלות קשות ומטרידות, ואולי בשל כך חלק גדול מהדיווחים על תקיפות אנטישמיות במדינות העולם נעלם במהרה מהכותרות. אך המעשים החמורים מצריכים תגובה של הציבור הישראלי ופעולה של מדינת ישראל על כל מוסדותיה ומנגנוניה. אולי נוח לנו, הן ציבורית הן מדינית, לא להגיב מעבר לגינוי מילולי לפרוטוקול. אך זה בדיוק מה שאסור לנו לעשות: מוכרחים להגיב על רוע במעשים, אחרת הוא חוזר.
קהילות רבות כיום חשופות לפגיעות האנטישמיות הרבה יותר מבעבר, ואינן מצליחות להתמודד עם המציאות הזו לבדן. אחד מראשי הקהילה היהודית הצרפתית העיר לפני כמה חודשים שליהודים אין עתיד בצרפת. בבריטניה חברת הפרלמנט היהודייה התפטרה ממפלגת הלייבור במחאה על האנטישמיות הממסדית בה. זו הרמת ידיים וביטוי לחוסר אונים מצד מי שחשבו להוביל את קהילותיהם באירופה המודרנית. זו גם שעת הכושר עבור מדינת ישראל לתבוע את כבודם ואת ביטחונם של יהודי התפוצות, ובמקביל להיערך לקליטת שארית הפליטה, שיכולה למצוא בית בטוח רק כאן. בארצנו.
נחוץ לשם כך שינוי מחשבתי עמוק. על המדינה להיערך כלכלית, תעסוקתית, חינוכית וחברתית. עליה לספק לעולים מגורים, מקורות פרנסה, שירותי חינוך, רפואה ורווחה. יש להבטיח דיור ושטחי מגורים הולמים, וכמובן - לעשות ככל האפשר כדי לייצב את המצב הביטחוני. להזכירנו, כחצי מעם ישראל עדיין נמצא שם, מעבר לים. האם יש לנו עוד חצי מדינה בשבילו? ואם אין, מדוע אנחנו מעסיקים את עצמנו בכל דבר זולת המטרה הלאומית החשובה הזו?
הגיע הזמן לתגובות תקיפות לנוכח כל ניסיון לפגוע ביהודים, בין שהם גרים בעוטף עזה, בשומרון, בפרברי פריז או במרכז בואנוס איירס. למדינת ישראל יש הרבה יכולות ואמצעים לתבוע את הכבוד הלאומי ואת הזכויות הלאומיות של העם היהודי כולו, לסייע לקהילות היהודיות בהגנה על עצמן, ולדרוש מהממשלות להילחם בתופעות האנטישמיות לפחות באותה התלהבות שהן נלחמות על "זכויות הפלשתינים". בעיקר, הגיע הזמן להשקיע בפיתוח הארץ ובהכנתה לקליטת רבבות על רבבות של יהודים מכל הגלויות, שיבואו הביתה.
אנחנו חייבים להוכיח להם - ולעצמנו - שאנחנו שולטים בבית הלאומי, ויודעים לשמור עליו גם עבורם; שאנו עושים הכל למען הגנתם, בארצות מגוריהם ובדרכם הביתה. זה יעודה של מדינת ישראל, וכל השאר משני.
