"אכיפה בררנית" בהקשר של ראש הממשלה נשמעת כאילו מדובר באדם שעבר עבירה, רק שאינו היחיד בכך. אולם במקרה של נתניהו ניתנה "פרשנות" ייחודית ויצירתית לחוקים, המנותקת במתכוון מכל הקשר, במטרה להפליל אדם אחד במעשים שעבור כל האחרים הם עניין של נורמה לגיטימית מקובלת. כך קיבלנו מושגים כמו "משוחד ללא משחד" או "משחד ללא משוחד". מושגי השפה מקבלים את משמעותם מתוך ההקשר. אלא שהשיח המשפטי הנוכחי דאג להחריב את המבנה היציב העקבי של השפה, דבר המאפשר לשולט בשיח המשפטי לשלוט בבני אדם.
"אכיפה בררנית" היא תוצר של שיפוט בררני. מאחר ששיפוט הוא מושג המכיל "קריטריון שיפוט", ו"קריטריון" הוא בהכרח אחיד ואובייקטיבי, הרי "אכיפה בררנית" אינה מחדל - היא היעדר קיומו של שיפוט. תפקיד מוסדות המשפט הוא לברור בין טוב לרע על פי החוקים הכתובים. חברה שבה קיימת אכיפה בררנית מרשה לרשע להתקיים. כפי שטען שופט העליון, חיים כהן ז"ל: "אכיפה בררנית היא רשע".
"חוק" הוא כלל שמכיל חובת אכיפה. "חוק" שאינו כללי, אובייקטיבי ואחיד לכולם, אינו חוק כלל. "אכיפת חוק בררנית" מכילה סתירה. אלא שחוק לא יכול להיות אחיד, אם לשונו פרוצה לכל פרשנות. אך אהרן ברק קבע: "נמצא כי כל חוק, לרבות זה שלשונו 'ברורה', מחייב פרשנות. החוק הוא 'ברור' רק לאחר שהפרשנות ביררה אותו. אין הוא ברור ללא פרשנותו. אין מילים 'ברורות' כשלעצמן". ברק קבע, אפוא, שרק השופטים קובעים את משמעות המילים בחוק.
בית המשפט הוא מונופול שיפוטי מטעם המדינה. שיפוט, משמעו מציאת היחס המדויק בין עבירה לבין לשון החוק הרלוונטי. בשעה שמוסדות אלו נהנים ממונופול, מבלי להכיר בקיומה של משמעות אובייקטיבית ללשון החוק, מדובר במוסד השואב את כוחו ממוניטין שאינו ראוי לו ועושה בו שימוש לפי ראות עיניו. כוח כזה מכונה "דיקטטורה". בהיעדר חוק כללי ואובייקטיבי, אין טעם לדבר על "אכיפה בררנית". "בררנות" היא ההפך מ"חוק", זו רק אכיפת כוח.
ואם נזכור שאהרן ברק הנהיג גם את דוקטרינת "הכל שפיט" - שלפיה זכותה (ואף "חובתה") של הרשות השופטת להתערב ולהכריע בהחלטות הרשות המבצעת, כמו גם לבטל חוקים שחוקקה הרשות המחוקקת - מתקבל מצב מפחיד: כוח לא נבחר - הבורר את אנשיו שלו - כופה את רצונו בכוח, ואין מי שיעצור אותו. הוא הקובע כיצד יתפרש החוק, מְתַקֵּף את עצמו כאילו הוא החוק עצמו, ובהעדר קריטריונים, בית המשפט צודק וחוקי מעצם קביעותיו שלו.
משטר הרשות האחת רואה עצמו חופשי מלנמק את קביעותיו - למעט הטירחה - שבניסוח פסקי־דין בני מאות עמודים בשפה שמעטים מצליחים להבינה. האם החוק הוא עניין כה מורכב, עד שרק יודעי סוד מסוגלים לחצוב את "תכליתו"? אם כן, כיצד יכול אדם שומר חוק "לנחש" מה מותר ומה אסור לו?
הכשלים בשיטה המשפטית צפים ועולים עכשיו לאור שערוריית כתב החשדות נגד ראש הממשלה. הוא מואשם באותה התנהלות, שיריביו הפוליטיים - הראשונים להאשימו - מתנהלים בה לעיני כל, כאילו אותו חוק אינו תקף לגביהם. זאת, בתמיכה ובעידוד חלקים בתקשורת אשר בכל אחד מהתיקים - הם עצמם צד פעיל בהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו