פעמיים איבדה סוריה את רמת הגולן. הפעם הראשונה התרחשה ביוני 1967, בעת שחאפז אל־אסד, אביו של בשאר, שימש שר הגנה ועם שותפיו לצמרת הסורית דרדר בחוסר אחריות את האזור אלי מלחמה - מלחמת ששת הימים. זו הביאה על סוריה תבוסה צבאית משפילה שבה איבדה את הגולן לישראל.
הפעם השנייה התרחשה במארס 2019. מלחמת שמד שניהל בשאר אל־אסד נגד בני עמו, בסיוע הדוק וצמוד של איראן ושל חיזבאללה, שהפכו לפטרוניו של השליט בדמשק, הובילה את הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ, להכריז על הכרה אמריקנית קרובה בריבונות הישראלית על רמת הגולן.
מרבית ראשי הממשלה שכיהנו בישראל מאז ראשית שנות ה־90, כשהחל המשא ומתן לשלום עם הסורים בעקבות כינוסה של ועידת מדריד באוקטובר 1991, היו נכונים לסגת מן הגולן; חלקם הביעו נכונות לנסיגה חלקית והיו בהם אף מי שהיו נכונים להשיב את הסורים אל שפת הכנרת. אבל חאפז אל־אסד ולאחריו בשאר, בנו, סירבו לעשות את המינימום הנדרש כדי להגיע להסכם שלום - ואפשר שלא רצו בו מלכתחילה. הם הניחו שהזמן משחק לטובתם ושהגולן יחכה להם עד שישראל תתרצה ותעניק להם אותו בלא תמורה.
אלא שהזמן לא פעל לטובת המשטר הסורי. בשאר אל־אסד יוצא אמנם כמנצח במלחמה שהתחוללה בארצו, אך הוא מגלה עתה כי לצד ההרג הנורא וההרס שלהם הביאה המלחמה, היא אף הפכה אותו לבן חסות התלוי ברצונם הטוב של טהרן ושל חיזבאללה. ומה שחשוב יותר הוא שחלקים נרחבים של המדינה נותרו מחוץ להישג ידו, וספק אם ישובו לשליטתו.
ההכרזה של טראמפ היא תוצאה ישירה של המלחמה בסוריה ושל התנהלותו של בשאר, ויש בה כדי להבטיח את עתיד הנוכחות הישראלית בגולן יותר מכל מעשה או הצהרה של מנהיג זר, או אף של ישראל, בעבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
