גבאי כנסייה שנקלע לגדולות

מאמציה של רשימת "כחול לבן" לגרור את מערכת הבחירות ל"פרשת הצוללות", הם חלק מהסחת הדעת של חבריה מעיסוק בשאלת התאמת ראשיה להנהגת המדינה. נראה שבספסרות הפוליטית שלהם בעניין ביטחוני ורגיש שכזה - טמון חלק מהתשובה.

אפשר רק לתמוה כיצד זה אותם גנרלים, ושותפיהם (או מפעיליהם) בתקשורת, מלהגים בקול רם על נושאים שהשתיקה יפה להם. יאיר לפיד, אגב, ניסה כבר לפני כשנה לערער על ההיגיון במכירת צוללות למצרים, באומרו שהדבר מנוגד לעקרון "קיר הברזל" של ז'בוטינסקי. מזל שיש מי שעוד יכול ללמד את נתניהו את עקרונות התנועה הרוויזיוניסטית. 

אבל הדבר המרכזי הוא, כאמור, ההתאמה להנהגת המדינה, וכדי ללמוד על התכונות הנדרשות ממנהיג, רצוי לעיין בדבריו של האנס מורגנטאו, מגדולי ההוגים בתחום מדעי המדינה במאה ה־20, על ההבדל בין ראש ממשלת בריטניה צ'רצ'יל, וקודמו בתפקיד צ'מברליין: "מדיניות הפיוס של נוויל צ'מברליין... שאבה השראתה ממניעים טובים... לשמור על השלום... ועם זאת סייעו קווי־הפעולה המדיניים שלו וגרמו לכך, שמלחמת־העולם השנייה תהיה בלתי נמנעת". מניעיו של צ'רצ'יל, לעומת זאת, היו "מכוונים בדרך אפיק צר... לעבר שלטון אישי ולאומי, ועם זאת היו קווי־הפעולה של מדיניות־החוץ, שנבעו ממניעים נחותים אלה, נעלים בביטחה, מבחינת טיבם המוסרי והמדיני, על אלה שננקטו על־ידי קודמו".

עוד על התכונות הנדרשות ממנהיג ניתן ללמוד מסיפורה של האונייה "אנדיורנס" אשר הפליגה ב־1914 במסע מחקר הרפתקני לאנטארקטיקה, ונתקעה במשך כשנה בין קרחונים עד שהתרסקה ושקעה במצולות. את צוותה, שכלל כמה עשרות ימאים, הנהיג ביד רמה הקברניט ארנסט שקלטון, עד שהצליח בתלאות ואלתורים להשיב את כל אנשיו בשלום לביתם. על מנהיגותו אמר אחד מאנשיו: "המנהיג הדגול מכולם עלי אדמות... חרף כל חסרונותיו ומגרעותיו זה היה סימנו המובהק: ...במצב חסר סיכוי, שנראה שאין מוצא, כרע על ברכיך והתפלל לשקלטון".

ועל ההבדל בין מנהיג ומנהל, אפשר ללמוד מהמחלוקת שנתגלעה על הנהגת התנועה הרוויזיוניסטית בשלהי שנות העשרים, ומהמאבק שניטש בין זאב ז'בוטינסקי לבין מאיר גרוסמן, שכיהן כראש ההנהלה העולמית של הרוויזיוניסטים, ותומך נלהב במאבקו של ז'בוטינסקי להקמת הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה.

הפרשה מתוארת יפה בספרו של אפרים אבן, "הפילוג בציונות": "גרוסמן לא ידע להעריך נכונה את חלקו של ז'בוטינסקי [בעצם אישיותו] בהתרחבות התנועה ובשגשוגה. היה לו רושם כי עיקר העיקרים הוא הניהול הארגוני של התנועה, ובתחום זה עלה - לדעתו... על ז'בוטינסקי". את קריאת התיגר על מנהיגותו של ז'בוטינסקי ביטא גרוסמן בשאלה: "מה יש בז'בוטינסקי שאין בי?" 

ייתכן שראשי "כחול לבן" שואלים את עצמם שאלה דומה לזו של גרוסמן, אבל יותר חשוב ודחוף שכל אזרח במדינה ישאל את עצמו לקראת הבחירות השבוע, את מי הוא מעדיף כראש ממשלה: מועמד בעלי אישיות ותכונות מוכחות של צ'רצ'יל ושקלטון, או כאלו שעליהם אפשר לצטט את מה שנאמר על קלווין קולידג', נשיא ארה"ב בשנים 1923-1927: "גבאי כנסייה מלידה בקהילה כפרית שנקלע במקרה לעניינים גדולים".

יהודה שלם הוא דוקטורנט באוניברסיטת אריאל ועמית מחקר במכון אריאל לביטחון ולתקשורת