בימים הקרובים נשמע על הרכב הממשלה שתעצב היבטים רבים בחיינו בארבע השנים הבאות. תשומת הלב תוקדש בעיקר לשרים הבכירים. כדאי גם להסיט את הזרקור לתפקיד שהשפעתו על חיינו לא נופלת מזו של שרים רבים: יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת.
ועדת הכלכלה היא בעלת תחום ההשפעה הרחב ביותר על חיינו: כל האַסְדָרָה (רגולציה) הממשלתית מנוהלת דרכה, כולל תחומי התקשורת, החקלאות והגנת הצרכן. די להציץ ברשימת הנושאים הארוכה שהוקצתה לה בתקנון הכנסת, כדי להבין שהוועדה הזו חשובה יותר מוועדות רבות.
בכנסת היוצאת עמד בראש ועדת הכלכלה איתן כבל (העבודה). מי שנכנס לוועדה בראשותו, נחת ביקום מקביל שבו השמאל בשלטון. אי אפשר שלא להשתאות מהדרך שבה ניהל כבל את הדיונים: בלי קומבינות ובלי עסקאות, הוא נשאר נאמן לבוחריו לאורך הדרך וסיכל או חיבל כמעט בכל יוזמה ממשלתית משמעותית. הסוציאליזם שלו תמיד היה נוכח ודרוך, ואנשים שהביאו באמתחתם רפורמות ליברליות - בין שהיו שרים, פקידים או נציגי ציבור - מצאו את עצמם בעמדת מגננה.
אבל מדוע כבל - איש האופוזיציה - ניהל ועדה כה חשובה? מתברר שזו מסורת לא כתובה: לפני כבל כיהן בתפקיד אבישי ברוורמן, גם הוא איש מפלגת העבודה מהאופוזיציה. מנגד, בכנסת ה־18, שהושבעה ב־2009, עמדו בראש הוועדה אנשי הקואליציה: אופיר אקוניס וכרמל שאמה הכהן מהליכוד. בכנסת שלפניה - אולמרט ראש הממשלה - כיהן בתפקיד ישראל חסון מהקואליציה, ואז הוחלף במשה כחלון מהאופוזיציה (אז בליכוד). על פי רוב, כשוועדת הכלכלה נשארה בקואליציה, עברה ועדת החוץ והביטחון לידי האופוזיציה.
על פניה, הסיבה למסור לאופוזיציה ועדה משמעותית נראית הגיונית: גם לה מגיע חלק בשלטון, אף על פי שהפסידה בבחירות. אבל הגישה הזו לוקה בשטחיות. אנחנו בוחרים כנסת שתחוקק בשמנו חוקים המסדירים את פעילות השוק והכלכלה. בדמוקרטיה הרוב קובע. עמדתו של המיעוט תמיד נשמעת, אבל לא תמיד קובעת. להעמיד איש אופוזיציה בחוליה כה חשובה בהליך החקיקה - יו"ר ועדה - זה אולי מנומס ומתחשב, אבל לא מגשים את רצון הבוחר. לא בחרנו כנסת בשביל נימוסים והליכות, אלא כדי לקדם מדיניות.
אחד הדברים שהבדילו את הבחירות האחרונות מקודמותיה, הוא צמיחתו של שיח כלכלי ליברלי וסדר יום של שוק חופשי. בתוך הליכוד פנימה זכו מועמדים נאמנים לכלכלה הליברלית בקולות רבים. בישראל כיום, יותר מתמיד, להיות ימין זה גם ימין כלכלי.
לכן, להפקיר את ועדת הכלכלה בידי איש שמאל סוציאליסטי זה לחתור תחת רצון הבוחר. הכלכלה הישראלית משוועת לרפורמות, לקיצוצים אגרסיביים באסדרה ולשחרור השוק מחסמים. את כל אלה קשה לקדם כשוועדת הכלכלה מתנהלת על פי סדר יום כלכלי לעומתי.
עו"ד זיו מאור הוא יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת
