היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הוא איש ישר. שי ניצן, פרקליט המדינה היוצא, מאמין שהוא מגן על החוק מפני הזוממים לחתור תחתיו. שניהם, משפטנים לעילא, יודעים בוודאי שחזקת החפות היא מהחשובות שבאושיות הדמוקרטיה. בלעדיה כל נחשד היה הופך מייד לאשם, כי לא היה ספק באשמתו אם משפטנים דגולים מגישים נגדו שלושה כתבי אישום.
אבל היוהרה, שהיוונים קראו לה היבריס, דבקה כנראה גם במערכת המשפט שלנו. זו היא שפיתתה את מנדלבליט להאמין שהוא מוסמך להחליט מי זכאי להמשיך לכהן כראש ממשלה, או מה רשאית ממשלת מעבר לעשות, וזו היא שגרמה לניצן לערער את זכות החפות של הנאשם ולהאמין, אולי בצדק, שכס המשפט כנראה יסכים איתו, אם לשפוט לפי חוזר ההוראות ששיגר לבכירי הפרקליטות וביהמ"ש.
המשטרה בראשות אלשיך והפרקליטות בראשות מנדלבליט הוציאו עשרות, אם לא מאות מיליוני שקלים, ועשרות אלפי שעות עבודה על חקירת הפשעים החמורים בעניין הסיגרים והשמפניות (העלולים למוטט את שלטון החוק, כידוע), וזאת בעת שרוב החקירות של אלימות במשפחה ובחברה הערבית, של רצח נשים ותאונות דרכים קטלניות הוזנחו וטופלו ברשלנות מדהימה, או לקו בסחבת ונסגרו מ"חוסר עניין לצבור". מהחשדות לפשעים במשטרה (נוסף על ההטרדות המיניות והקשר בין ניצבים לפושעים) ובמערכת המשפט (מקרה רות דוד לא היה כנראה היחיד), ומן החשדות להדלפות פליליות ולהדחת עדים באיומים - התעלמו כליל. גם את אפי נוה לא ניסו להפוך לעד מדינה באיומים שהושמעו נגד ניר חפץ, אולי מפני שלא רצוי לדעת מה נעשה במערכת המשפט הטהרנית.
תסמין נוסף ליוהרת המשפטנים ומקהלת ה"רק־לא־ביבי" בפרקליטות הוא סירובם המתנשא לחקור את הזיהום העמוק של תהליך החקירות נגד ראש הממשלה, או להקשיב לרחשי ליבו של הציבור, המבין כי ישראל נמצאת בסכנה קיומית של השמדה טוטאלית בידי איראן גרעינית. מי שלא הפנים את חומרת הסכנה, מוטב שילמד את הדו"חות המזעזעים של האלוף בריק על מוכנות צה"ל למלחמה. קשה לציבור, שאינו מצוי בטרמינולוגיה המשפטית, להבין מדוע עליו, כריבון (כל עוד הוא נשמע להוראות היועץ, כמובן), לוותר על ההתמקדות המיידית בסכנת ההשמדה כדי לנסות להציל את חייו וחיי צאצאיו, ולהתמסר לעיסוק בלעדי במה שנדמה למשפטנים כסכנה קיומית לשלטון החוק, כלומר סיגרים וחמגשיות. הציבור לא קולט מדוע "ייקוב הדין את ההר" פרושו להקריב נפשו על קדושת החוק, סליחה, על קדושת הפרשנות ל"רוח החוק" על ידי המשפטנים, כמצוות אהרן ברק.
היועץ אולי לא שם לב כי ביהדות החוק אינו "מעל לכל", בוודאי לא מעל קדושת החיים (שבה המערכת המשפטית מזלזלת מאז איסור "נוהל שכן"). "אלה המצוות החוקים והמשפטים אשר יעשה האדם וחי בהם", הורתה היהדות. "ונשמרתם לנפשותיכם מאוד", היא הוסיפה וציוותה, וגם פסקה כי "פיקוח נפש דוחה שבת", שעל חילולה נידון מקושש העצים בשבת למוות.
אולי לכן מצווה עלינו היועץ לערוף בבהילות את ראשו של ראש הממשלה כדי לשמור על ביטחוננו ועל מעמדנו בעולם, כי לדעתו המלומדת קבלת הסיגרים והשמפניה, הנרות המבושמים והחמגשיות היא־היא הסכנה הנוראה ל"שלטון החוק מעל לכל" וסכנה קיומית גדולה לישראל. וזה לא רק היבריס, אלא גם אטימות לב, וזלזול מדהים ברצון העם ובסכנות הנוראות המאיימות עליו במאמציו לשרוד.
אז אנא, אבירי החוק האצילים, הניחו ל"אנשים הקטנים" לדאוג קודם לקיומם, להתמקד בסכנה הנוראה באמת. תואיל הדאגה המוגזמת לשלטון החוק לחכות, במטותא מכם, שנה־שנתיים, ולו כדי להתגבר על הכאוס ההרסני שזרעתם במערכת הפוליטית. ואם הדבר קשה לכם מדי, זכרו כי בירושלים יש לא רק שופטים, אלא גם פסיכולוגיות ופסיכולוגים.
דניאל דורון הוא מנהל המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
