תשומת הלב הציבורית והתקשורתית מוקדשת בימים אלה, ובצדק, לסכנה הנשקפת מנגיף הקורונה, ובימים האחרונים כולנו מוטרדים גם משיעורי ההתפשטות בחברה החרדית. אולם מעט מדי מחשבה מוקדשת לנעשה מתחת לאפה של החברה הישראלית, למציאות החיים בדרום הארץ, בתנאים לא תנאים. הכוונה, כמובן, לחברה הבדואית.
בתור התחלה, נבדיל בין מגורי הקבע המפותחים פחות או יותר, לבין מה שמכונה "יישובי הפזורה", אותם מקבצים דלים של צריפונים, מאהלים ושאר מבנים ארעיים. ביישובי הפזורה הבדואית אין בדרך כלל מים זורמים, אין חיבורי חשמל תקינים, אין אינטרנט, ולמרבה הצער אין די חומרי חיטוי. אפילו מים וסבון הם לא אחת מצרך נדיר.
מייד עם פרוץ המשבר פניתי בזעקה, במכתב אישי, לראש הממשלה, שייתן דעתו ויבקש מהמופקדים על כך, לשמוע מה עובר על חלקים לא קטנים בחברה הבדואית. הצעתי, למשל, שלעת הזאת יהפכו את אשכולות בתי הספר שלנו למתחמי בידוד נסבלים. שהרי השילוב של אי־הכרה ביישובים הבדואיים הללו, בתוספת הצפיפות הרבה בהם - תוצאת מדיניות הריסת הבתים והיעדר פתרונות קבע - גורמים לכך שמי שנחשד בהדבקה לא יכול לשים את עצמו בבידוד אף לא למשך לילה אחד. הסיבה פשוטה: אין שום אפשרות להקצות לו חדר מבודד לשבועיים בצריפון בן 64 מ"ר שבו מצטופפים תריסר בני משפחה אחת.
אבל בעוד שהמערכות המתוחכמות יודעות להעריך כמה חולי קורונה מאומתים יש במרכז - לא כך המצב לגבי הריכוזים שבהם חיים הבדואים "הלא מוכרים". כמה מהם נדבקו, כמה מדביקים אחרים וכמה מהם עושים זאת בהגיעם לקניות הכרחיות בערד, בדימונה או בעיקר בבאר־שבע. היעדר הטיפול בהם - בהסברה, במתן פתרונות מגורים לבידוד, ביצירת מנגנוני בדיקה ופינוי מהירים כפי שנעשה במרכז הארץ - עלול להתפוצץ לכולנו בפרצוף.
יישובי המועצה שאותה אני מנהל מדורגים באשכול 1, כלומר אוכלוסייה ענייה וחלשה. זה מצבם של המתגוררים ביישובי הקבע המוכרים שלנו - מצבם הסוציו־אקונומי של הדרים ביישובי הפזורה גרוע פי כמה. בעת חירום זו, מקבלי שירותי הרווחה, ובמיוחד אזרחים ותיקים ואנשים עם מוגבלויות המהווים אוכלוסייה בסיכון גבוה, נדרשים לסיוע שוטף ונרחב. הכלים העומדים לרשות המועצה אינם מאפשרים להגיע לכולם ולספק לאורך זמן את הצרכים הבסיסיים הנדרשים, בעיקר מזון ותרופות. אוכלוסיות נזקקות נאלצות להסתגר במקום המגורים, ללא מזון טרי וציוד הכרחי, ומצבן עלול להידרדר גם בשל היעדר טיפול רפואי הולם. אם חלקם ייצאו אל הערים הסמוכות להצטייד בלית ברירה במוצרים בסיסיים, הם עשויים להיחשף ולחשוף אחרים להדבקה מסכנת חיים.
בעיה נוספת, שגם בימי שגרה אינה מניחה את הדעת, היא היעדרה של תשתית אינטרנט תקנית. הוסיפו לכך את השליטה המוגבלת בעברית - והרי לכם קבוצות שלמות המנותקות מהסברה, מהנחיות משרד הבריאות ומהחלטות הגורמים המטפלים.
לשמחתי, פיקוד העורף החל לסייע למגזר בימים האחרונים. אבל הקורונה מלמדת אותנו עד כמה מרקם החיים של כולנו - יהודים, ערבים, בדואים - שלוב זה בזה. הזנחה של האחד, תחזור במוקדם או במאוחר לפגוע בשני. הבה נלמד מכך איך להיות ערבים זה לזה.
סלאמה אל־אטראש הוא ראש המועצה האזורית אל־קסום בנגב
