כך חולפת תהילת עולם

״סיכומם של דברים – לא מצאנו כי קיימת עילה משפטית למנוע את הטלת הרכבת הממשלה על חבר הכנסת נתניהו״. כך הסתיים בקול ענות חלושה, מאבק משפטי שהשתרע על תקופה מעל שנה, שהחל בהחלטת הפרקליטות על העמדה לדין ונמשך בעתירות חוזרות ונשנות לבג״ץ בדרישה לפסול את נתניהו לאורך שלוש מערכות בחירות. הסתירות הפנימיות שזורות בהתנהלות בג״ץ לאורך תקופה זו ובפסק הדין עצמו.

כפי שכתבתי בעבר, אין שום מניעה חוקתית להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על חבר כנסת, שהוגש נגדו כתב אישום. הסעיפים הקבועים בחוקי היסוד בענייננו יוצרים מארג צפוף של דינים לגבי מי כשיר להיבחר ולכהן כחבר כנסת, כשר או כראש ממשלה. סעיפים אלה אינם מונעים הטלת מלאכת ההרכבה מחבר כנסת, שהוגש נגדו כתב אישום, וגם ההיסטוריה החקיקתית לגבי כוונת חברי הכנסת למנוע הדחה באמצעות כתבי אישום ובטרם משפט והליך הוגן הייתה ברורה.

דברים אלה קיבלו אתמול גושפנקא חוקית מבג״ץ בהרכב מורחב של 11 שופטים פה אחד! אבל דווקא אמירה ברורה וחד משמעית זו מעלה את התהייה: מדוע נקבעו עתירות ״המיוחסים״ והעותרים ״הסדרתיים״ לדיון בשידור חי ובהרכב מורחב של 11 שופטים? הדעת נותנת כי הרכב מורחב מעיד על מורכבות וקושי מיוחדים, או לפחות על חילוקי דעות פנימיים הדורשים סיעור מוחות בהרכב מורחב. את העתירה הזו ובנימוק הזה ניתן היה לדחות עוד בדצמבר אבל בית המשפט העדיף להשאיר את חרב הפסילה באוויר.

הסתירות אינן נגמרות בכך. תוצאת פסק הדין באשר לפסילת נתניהו היא ריסון שיפוטי ואי התערבות, וברוח זו מכריזים השופטים כי תפקידם ״מוגבל לבחינת עילות הביקורת השיפוטית הקבועות בדין״ ואין בה משום מתן גושפנקא ערכית או כדי להמעיט מחומרת האישומים התלויים ועומדים נגדו. אולם בית המשפט ממשיך לשמר, לפחות מבחינת תיאורטית, את האקטיביזם השיפוטי מבית מדרשם של שמגר וברק כאשר הוא נצמד (ולמעשה מרחיב) את העיקרון של ״כשירות לחוד ושיקול דעת לחוד״ ביחס למועמד לראשות ממשלה ולהפעלת שיקול דעת על ידי חברי הכנסת הממליצים להטיל עליו את מלאכת המרכבה. בכך סירב בית המשפט להכיר באי השפיטות של המהלך הפוליטי, והכפיף את חברי הכנסת למרותו שלו. אולם מיד לאחר מכן כתב כי בחינת שיקול הדעת של חברי הכנסת ״היא אפשרית מבחינה מושגית״, אבל ״מוגבלת למצבים חריגים ונדירים ביותר ולנסיבות קיצוניות בלבד. המקרה שלפנינו אינו נמנה עמם״. אמרו ולא הוסיפו, ובכך חיזקו את שליטת על חברי הכנסת, שעתה והלאה יהיו כפופים (לפחות בתיאוריה) לשיקול דעתו של הבג״ץ גם באקט פוליטי מהמדרגה הראשונה.

בדיון בעל פה הפליגו העותרים בשיתוף הפעולה של השופטים לרפובליקה הרומית העתיקה. הדיון הנ״ל היה רחוק מלשכנע במקצועיותו או ברלוונטיות למציאות הפוליטית הישראלית. כנראה שזה מה שנותר מהאימפריה של אהרן ברק: בעיקר תיאוריה אבל לא הרבה מעבר. כך חולפת תהילת עולם.

ד"ר שוקי שגב הוא מרצה בכיר בבית הספר למשפטים, המכללה האקדמית נתניה, מומחה למשפט חוקתי, ופילוסופיה של השפיטה.