בתקופה האחרונה האוויר במזרח התיכון רווי בשמועות, תרחישים ותיאוריות קשר בנושא המלחמה הצפויה בקיץ, וכל המרבה להגזים - הרי זה משובח. התרחיש המועדף הוא זה שבו כולם קמים עלינו לכלותינו; מתקפת רקטות וטילים מסיבית של איראן, סוריה, חיזבאללה מלבנון וחמאס מעזה. ההנחה היא שאם רואים אקדח במערכה הראשונה, דהיינו התחמשות בטילים וברקטות, הוא יירה עד המערכה השלישית. התרגיל הביטחוני שצפוי השבוע רק מחזק את ההשערות הנשמעות מפי רבים. אך מעטים הם אלו שנעצרים לחשוב אם מתקפה כזאת משרתת את האינטרסים של אלו שאמורים להשתתף בה, והאם על בסיס ניתוח זה היא סבירה? נתחיל באיראן. מספרים לנו שעבור האיראנים הפרויקט הגרעיני נמצא בעדיפות ראשונה. אם הדבר נכון, לאיראן יש את כל הסיבות להימנע מעימותים צבאיים עד אשר תגיע ליכולת גרעינית. עימות מוקדם כזה יזמין התקפות על התוכנית הגרעינית של איראן כשהיא יודעת שאינה יכולה למנוע את הצלחות ההתקפות האלה. לכל היותר, היא יכולה לאיים בפעולות תגמול שיגבו מחיר מהתוקפים. באשר לסוריה, היא היתה מוכנה במשך שנים ארוכות להציק לישראל עד הלבנוני האחרון. לכן היא שמרה על שקט ברמת הגולן והפעילה את הארגונים בלבנון נגד ישראל. אמנם לאחר מלחמת לבנון השנייה בשאר אסד רצה להפיק תועלת מהדימוי של כישלון ישראלי במלחמה והפריח כמה איומים כלפינו, אך כשהגיעה שעת המבחן הוא התנהג אחרת. הוא לא הגיב לשורה ארוכה של התגרויות שיוחסו לישראל: השמדת הכור הגרעיני שנבנה בצפון סוריה, חיסול עימאד מורנייה בדמשק וחיסול הקצין הסורי הבכיר שהיה אחראי לקשרים עם חיזבאללה בחוף סוריה. אסד כנראה מבין כי אמנם מלחמת לבנון השנייה הוכיחה שוב את פגיעותו של העורף הישראלי, אבל העורף הסורי פגיע עוד יותר; התמונות מרובע דאחיה בביירות ומדרום לבנון עדיין רעננות בזיכרונו. כלומר, היעד הראשוני של מערך הטילים והרקטות המפותח שסוריה בונה הוא להרתיע את ישראל מפגיעה בעורף הסורי. אחד הפרדוקסים של ההרתעה הוא שמימוש האיום, דהיינו הפעלה יזומה של המערך הזה נגד ישראל, יזמין את הפגיעה שסוריה מנסה למנוע. יש כאן מקרה קלאסי של רצון ליצור הרתעה הדדית. באשר לחיזבאללה - הארגון יצא ממלחמת לבנון השנייה בתחושה שעשה טעות חמורה בהערכת התגובה הישראלית, כפי שהעיד נסראללה עצמו, ושילם על כך מחיר פוליטי ניכר משום שהוא נתפס בעיני הציבור הלבנוני כמי שגרר את לבנון למלחמה עבור אינטרסים זרים, מלחמה שבה היא שילמה מחיר כבד. זה הבסיס ליציבות בגבול לבנון מאז המלחמה. האם חיזבאללה ירצה לגרור שוב את לבנון למלחמה כשהוא כל כך ממוקד במהלכים בזירה הפוליטית הפנימית בלבנון כדי לחזק את מעמדו- בנוגע לחמאס - הוא נחשף במלחמה בעזה כגורם הפגיע ביותר בין ארבעת השחקנים האלה. האם הוא ירצה להפוך לבשר התותחים שישלם את המחיר הכבד ביותר עבור שאר שותפיו, ולו משום שהפגיעה בו היא הכי זמינה וקלה לישראל זועמת ומתוסכלת- כמובן, יש תרחישי מלחמה שקשורים למה שישראל תעשה. אם ישראל תתקוף את התוכנית הגרעינית האיראנית, איראן כנראה תגיב. מלחמה עלולה לפרוץ גם אם חיזבאללה יבצע פיגוע בחו"ל, כתגובה על חיסול מורנייה, וישראל תגיב על כך בלבנון, מה שיכול לגרום לשרשרת תגובות בין שני הצדדים המעורבים. אבל אפילו במקרה כמו זה, להנחה שכל אירוע כזה יביא להצטרפות כמעט אוטומטית של השחקנים האחרים, אין בסיס רציני. הכותב הוא תא"ל (מיל'), ראש תוכנית יחסי ישראל-פלשתינים במכון למחקרי ביטחון לאומי
X
