תוצאות ההשתלטות על משט הסיוע לעזה, והעובדה שלפחות מחצית מהמשתתפים ומחצית מההרוגים בו היו אזרחים טורקים, הובילו את היחסים בין טורקיה לישראל לשפל חסר תקדים.
המשבר, הגם שתרמו לו טעויות קשות בצד הישראלי, הוא תוצאה של מדיניות טורקית מכוונת. זה זמן שהטורקים גורסים כי מדיניות האי-הידברות בין ישראל לחמאס, כמו גם המצור על עזה, לא רק שגויים אלא גם מביאים להידרדרות אזורית. היעדר מדיניות יוזמת ישראלית, בניגוד בולט לאקטיביזם הטורקי, רק מעצימה את הביקורת הטורקית הגוברת על המדיניות הישראלית, אשר נתפסת בעיני הטורקים כהרסנית לאזור.
ביטוי מובהק למידת הידרדרות היחסים בין טורקיה לישראל הוא אזהרת המסע שפירסם המטה ללוחמה בטרור. סביר כי החלטה כזו, הגם שהיא יכולה להעיד על איומים קונקרטיים שנמצאים בידי גופי המודיעין הישראליים, לא היתה יכולה להתקבל ללא אישור מתאים מהדרגים הפוליטיים. כך, קרבה העת שבה נסיעה לאנטליה תיחשב בקרב רבים למעשה לא אחראי כמו נסיעה לסיני.
ההתעסקות בביטולי נסיעות לטורקיה נראית כעיסוק בזוטות, כאשר במקביל עומדים על הפרק נושאים כבדי משקל, כמו הפסקת שיתוף הפעולה המודיעיני בין המדינות ומה שנראה כסירוב גורף של טורקיה לאפשר פעולה ישראלית באיראן תוך שימוש במרחב האווירי הטורקי. אך דווקא העיסוק האובססיבי הזה בתיירות לטורקיה, כשברקע עומדות סוגיות חשובות יותר, מעיד עד כמה רבים בישראל ייפגעו מהמשך ההידרדרות ביחסים עם טורקיה. תהיה זו גם טעות לאמוד את הנזק רק מבחינה ביטחונית או כלכלית. מערכת היחסים הטובה של ישראל עם טורקיה בשנות ה-90 היוותה לישראל גם בסיס לגיטימציה. אמנם אחד מני בסיסי לגיטימציה אחרים, אך בכל זאת בסיס משמעותי. גם אם לא יחול ניתוק של היחסים עם טורקיה, המצב הנוכחי מעיד על תהליך הבידוד הבינלאומי הגובר של ישראל.
הדיון על היחסים בין המדינות מתקיים לא רק בקרב מקבלי ההחלטות בישראל, אלא בולט גם בשיח הציבורי. שמו של ראש הממשלה הטורקי, רג'פ טאיפ ארדואן, שגור בפי ישראלים רבים, ואף הפך למושא שנאה בקרב חלק מאזרחיה היהודים של ישראל. פרסונליזציה זו של הסכסוך בין המדינות היתה בעלת השפעות מזיקות כבר במשברים קודמים בין המדינות, והמשבר הנוכחי לא שונה מבחינה זו. אך הפעם אפילו שר החוץ הטורקי, אחמט דבוטוגלו, שלרוב שוקל את מילותיו יותר מארדואן, השמיע טענה קיצונית כשאמר שמבחינה פסיכולוגית תוצאות המשט הן כמו 11 בספטמבר בעבור הטורקים.
אף על פי שקשה למצוא נקודות אור במצב היחסים כעת, ברור שלנוכח חשיבותה של ישראל במזרח התיכון, טורקיה - אשר שואפת להיות המתווכת האזורית הראשית - צריכה לשמור על מידה של שיתוף פעולה עימה. הדבר נותן מרווח פעולה מסוים לישראל, אם כי היא תוכל לנצל אותו רק אם תחול התקדמות במשא ומתן עם הפלשתינים או עם הסורים. פעולה בכיוונים אחרים רק תחזק את העוינות בטורקיה כלפי ישראל ותוביל למשברים נוספים.
הכותבת היא עמיתת מחקר לשעבר במכון למחקרי ביטחון לאומי ופוסט-דוקטורנטית במכון ליחב"ל על שם לאונרד דיוויס
