מצרים כמרקחה. הפגנות אלימות מטלטלות את הרחוב, ואפקט הדומינו שהחל בתוניסיה מגיע מהר יותר מכפי שצפו. ההמונים זורמים לרחובות כדי לדרוש את מה שהמערכת השלטונית אינה רוצה או אינה יכולה לספק. כלפי חוץ ההפגנות הן נגד הורשת השלטון לבנו של מובארק, אבל ברקע עומד המצב הכלכלי הקשה של השכבות הנמוכות, שחיות בצפיפות נוראה ללא תנאים בסיסיים. המצב הזה לא יכול להימשך, וייתכן שבימים אלה אנחנו עדים לשינוי שיגיע למצרים וישבור את שושלת הקצינים המושחתת ששלטה במדינה מאז יולי 1952. סיסמה שגורה בפיהם של מפגיני מצרים היום היא "תוניס היא הפתרון", משמע שהדוגמה התוניסאית שהצליחה לסלק נשיא מושחת היא המטרה המוליכה את ההמונים המצרים. חשוב לציין כאן שהסיסמה הזו היא משחק מילים, שכן סיסמת "האחים המוסלמים" בדרך כלל היא "האיסלאם הוא הפתרון", ואילו כאן מילת "האיסלאם" הוצאה מהמשפט כדי לומר לציבור המצרי ולצופה מחוצה לו שאין זו מהפכה של "האחים המוסלמים". עדיין. * * * השאלה העומדת בפני הנוצרים כיום היא אם לסמן גבול בין ההר הנוצרי לשטח שיהיה תחת שלטון חיזבאללה, ובכך להקים מדינה נוצרית קטנה אבל הומוגנית, או להישאר לתמיד תחת רחמי האיסלאם הקיצוני. בימים האחרונים נשמעים בקרב הנוצרים קולות הקוראים להיפרד לשלום ממדינת חיזבאללה, במיוחד אם הנוצרים יקבלו הבטחה ממדינות זרות שיעמדו לצידם אם יכריזו על מדינה נפרדת. הכותב הוא מרצה במחלקה לערבית וחוקר במרכז בגין-סאדאת, אוניברסיטת בר-אילן
תומכי ראש ממשלת לבנון היוצא, סעד חרירי, יצאו השבוע להפגנות אלימות ברחובות ביירות מחשש שלבנון נופלת לידיו של חסן נסראללה. הוא מנסה להרגיע את ההמונים ומבטיח להם שהוא אינו מתכוון להשתלט על לבנון, אבל אף אחד לא מאמין לו. ראש הממשלה החדש, נג'יב מיקאתי, משמש בובת משחק ששולט בה נסראללה, כפי שהוא שולט ברבים מחלקי המערכת הפוליטית הלבנונית.
