הטיעונים לעונש | ישראל היום

הטיעונים לעונש

הישראלים יתקשו לשכוח כיצד הנשיא לשעבר משה קצב - אשר היום יתחיל הדיון בעונשו - השתמש, בהיותו חשוד בפלילים, במוסד הנשיאות כדי לתקוף את מערכת אכיפת החוק והעומד בראשה.

כשסמל מדינת ישראל ניצב ברקע ביקש הנשיא לשעבר, בנאומו הטלוויזיוני הידוע, לשלול בעיני הציבור את האובייקטיביות של מערכת אכיפת החוק, לב ליבה של הדמוקרטיה. הנאום ביקש ליצור את הרושם שלפיו המשטרה, יחד עם התקשורת, סימנו את הנשיא ועשו יד אחת לצורך רדיפתו.

העובדה שהנשיא לשעבר בחר לעשות שימוש בבמה הממלכתית לצורך העלאת טענות אלו מדאיגה במיוחד. האם רשאית הרשות הנעלה ביותר, הנשיאות, לפשוט את מעטה הכבוד שהדין העניק לה ולהטיח האשמות חסרות תקדים במערכת אכיפת החוק?

אילו מקור ההאשמות היה בדאגה אובייקטיבית של איש ציבור לנוכח המתרחש במערכת המשפט, ניתן היה לחלוק לו שבחים על אומץ ליבו. אבל הוא התנגד למערכת אכיפת החוק רק כדי לחלץ את קצב, האיש הפרטי, מציפורני הדין הפלילי. בכך עשה הנשיא שימוש פרטי במשאב ציבורי - משכן הנשיאות - לצורך ניגוח מערכת אכיפת החוק.

מעבר להשלכות הציבוריות, להתנהגות זו התלוו השלכות גם במישור הפלילי. כידוע, בית המשפט דחה את בקשתו של קצב להורות על ביטול כתב האישום מטעמים של "הגנה מן צדק". קצב ביסס את בקשתו על "מסע השיסוי והשנאה", כהגדרתו, שניהלה נגדו התקשורת אשר הכריזה עליו "עבריין מין סדרתי" עוד בטרם משפט. בית המשפט מצידו אמנם ציין כי "נחצה הגבול באופן חסר תקדים, לאור משפט השדה שנערך לו (לקצב) בבית המשפט של התקשורת", אולם דחה את הבקשה לביטול כתב האישום "על רקע התנהגות מקבילה של הנאשם ובאי כוחו, אשר אף הם לא התנזרו מכלי התקשורת, לא הדירו רגליהם מאולפן טלוויזיה זה או אחר, אלא החזירו מלחמה שערה...".

על רקע זה עולה שאלה עקרונית: האם ראוי לדרוש מנאשם הטוען טענת "הגנה מן הצדק" עקב אווירה ציבורית עוינת לבוא בפני בית המשפט? או שאם בית המשפט קובע כי האווירה הציבורית העוינת פגעה בעקרונות הצדק וההגינות המשפטית, יש לבטל את כתב האישום, גם אם הנאשם תרם לאווירה זו מיוזמתו? סוגיה זו טעונה ליבון, ובמסגרת רשימה מצומצמת זו קשה להביע עמדה.

ואולם, בכל מקרה, בהיבט הציבורי, דווקא היום, על רקע שלב הטיעונים לעונש, לא ניתן להתעלם מהמסר ששלח בית המשפט, בעקיפין, לכלל אישי הציבור הנחשדים בעבירות חמורות בשעה שהם מכהנים בתפקידים רמי מעלה: עליכם להימנע מלהפוך את מעמדכם הציבורי לכלי מלחמה בידיכם, כלי אשר אדם מן השורה אינו זוכה בו.

חרף חזקת החפות העומדת לזכותו של כל אדם, ככל שמדובר בחשדות חמורים ומבוססים וככל שמעמדם של הנאשמים רם יותר - בית המשפט סבור שמוטב אם יפנו את כיסאותיהם במהרה וימקדו את מרצם בהוכחת חפותם בבית המשפט ולא בתקשורת.

אם הבכירים בחרו שלא לעשות כן, ואף הגדילו לעשות שימוש פסול במעמדם לצורך הוכחת חפותם - למשל, שימוש בזמן שידור בפריים טיים בטלוויזיה - עליהם לזכור כי חרב זו עלולה להיות חרב פיפיות. בתוך כך, אמצעי התקשורת עשויים להפנות לעברם חיצים חדים שעימם יהיה עליהם להתמודד בזירה הציבורית. סיטואציה זו, העלולה לאפיין "בית משפט שדה", מצערת במיוחד ואף עלולה לפגוע בזכות החוקתית לקבלת הליך הוגן בבית המשפט. ובעניינו של קצב, לא מן הנמנע כי בית המשפט יתחשב בכך בעת גזירת עונשו.

אבל במובן העקרוני, כלקח לעתיד, מוטב, מראש, לנבחרי ציבור שעומדים בפני משפט, להימנע מלהשתתף ב"קרקס התקשורתי" ולמקד את מירב המאמצים להוכחת החפות בזירה המשפטית.

הכותב הוא ד"ר, מומחה למשפט ציבורי, מכללת "שערי משפט"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר