למהומות בבחריין יש היסטוריה ארוכת שנים, ורק לפני כמה חודשים הסתיים הסבב האחרון שלהן. שלשום נערכה ההפגנה הגדולה בתולדות בחריין - 100 מתוך 800 אלף התושבים מחו נגד השלטון. יותר מכל מסמן העימות בבחריין את העברת מרכז הפעילות החתרנית האיראנית מלבנון למפרץ. נפילת בחריין לידי איראן תשמש שובר השוויון במלחמה עתיקת היומין בין כוחות פרסיים לערביים על חצי האי ערב.
מסמכי ויקיליקס שפורסמו לאחרונה חשפו את עוצמת החשש של מנהיגי העולם הערבי מפעולותיה של איראן במפרץ הפרסי. לא במקרה מלך סעודיה אף צוטט כמי שמעודד תקיפה אמריקנית באיראן. מאז המהומות שהחלו התושבים השיעים במזרח הממלכה ב-1980-1979, סעודיה חשה על בשרה את ההשפעה האיראנית. לא במקרה, גם בהפגנות בבחריין משחקים השיעים תפקיד חשוב.
נקודת המפנה בהתנהלותן של הקהילות השיעיות במזרח התיכון התרחשה ב-1 בפברואר 1979, יום שובו של חומייני לאיראן. לתפיסתו של חומייני, תפקידה של איראן לסייע בהחלפתן של ממשלות מוסלמיות שאינן פועלות על פי דרך הישר. עם תפיסת השלטון, שיגר מנהיגה של איראן למיעוטים השיעים באזור שליחים אישיים שהביאו את דבר המהפכה ודיברו בשמו ומגרונו. לבחריין שלח חומייני את האדי אלמודראסי, ששב לפני שנים אחדות לעיר הולדתו כרבלה שבעיראק וממשיך לפעול שם. השפעתו של אלמודראסי ניכרה מייד, וכבר בשנת 1981 התבצע במדינה ניסיון הפיכה כושל. גם במדינות אחרות החלה החתרנות האיראנית לשאת פירות: ב-84' בוצעה סידרת פיגועים של שיעים בכוויית, ובלבנון הוקם ארגון חיזבאללה, שבמסווה של מאבק בישראל השתלט על המדינה ועל מוסדותיה.
מבחינתה של איראן, הפרויקט הלבנוני בא אל קיצו. חיזבאללה מכתיב כיום את סדר היום הפוליטי במדינה ואת זהותו של העומד בראשה. סביר אפילו להניח שאיראן לא תעביר ב-2011 את אותו סכום הכסף שהעבירה לחיזבאללה ב-2010 - כ-1.2 מיליארד דולר - אלא תעודד את הארגון לגייס את כספיו ממשאבי המדינה הלבנונית.
בחריין היא הפרס הבא שאליו לוטשת איראן עיניים. מדובר במדינת מפתח במפרץ, בעלת בריתה הקרובה של סעודיה. בין שתי המדינות מקשרים גשר וגבול פתוח, וזה שנים נוהגים אזרחים סעודים לצאת "להתאוורר" בבחריין. נפילתה בידי גורמים פרו-איראניים תביא לתבערה בחצי האי ערב ותעורר את הקהילות השיעיות באזור, ששמרו על שקט יחסי בשני העשורים האחרונים. תהיה זו מכה אנושה לא רק לסעודים ולמדינות המפרץ, אלא גם למערב.
לפני ימים אחדים נערך כינוס בדרג שרי חוץ של מועצת שיתוף הפעולה המפרצית (GCC) בבחריין, כאקט של סולידריות אזורית עם השלטון במדינה. אבל המסר האמיתי כוון לאוזניה של וושינגטון: מדינות המפרץ ביקשו להבהיר לאמריקנים שאין תחליף לבחריין, וכי הן מאוחדות מאחוריה. המאבק עתיק היומין בין הפרסים לערבים ובין השיעים לסונים נטען בעידן הנוכחי במשמעות מיוחדת, ותבוסה של הכוחות הפרו-מערביים היא סכנה ברורה לאזור כולו. ישראל, ארה"ב ושאר מדינות המערב אינן יכולות להרשות לעצמן לאבד את בחריין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו