לפני יומיים צוטט עבדאללה מלך ירדן במפגש עם אנשי אקדמיה מארצו כאומר "אילו הייתי ישראלי הייתי היום חושש מאוד, כיוון שהעתיד של ירדן ופלשתין ברור יותר וחזק יותר מהעתיד של ישראל". באותה נשימה הצהיר שירדן לא תהיה מולדת חלופית לפלשתינים וכי לירדן צבא חזק שישמור על המולדת. למרות הרושם הקשה שעוררה ההתבטאות הזו, האיום המפתיע של המלך כלל לא כוון אלינו, אלא נועד להעביר מסר לכוחות האופוזיציה המבעבעים בתוך ירדן עצמה. בשנים האחרונות אימץ המלך עבדאללה נוהג קבוע: בכל פעם שהוא רוצה שקולו יישמע, הוא תוקף את ישראל. הפעם ביקש להעביר מסר לפלשתינים בירדן ולהזהיר אותם לבל יטעו ויחשבו שהם יכולים להצית מהומות בירדן. לכך רימז כשדיבר על צבא חזק שישמור על המולדת. ישראל, כרגיל, היתה רק עילה מלאכותית לנופף ברובה. בעצם, ישראל היא גם דבק מאחד. בהתבטאויות החריפות נגדה ביקש עבדאללה ללכד סביב מנהיגותו את בני עמו, שהם משענתו המרכזית בממלכה. האמת היא שלו הייתי המלך עבדאללה הייתי היום בהיסטריה. הירדנים, אשר פעם היו מוכנים למות בשביל אביו, אינם עומדים זקופים להגן עליו. הם מרשים לעצמם דברים שלא היה אפשר להעלות על הדעת בעבר. בפברואר האחרון שלחו ראשי שבטים בירדן מכתב לעבדאללה. במכתב נדרש המלך לרסן את אשתו, לא פחות. בקודים של המזרח התיכון, מדובר בחציית כל הקווים האדומים. אדם מהשורה בירדן, במצרים או בסעודיה, שהיה אומר לרעהו "רסן את אשתך", היה מסתכן בתגובה קשה ואלימה. נקודת שפל נוספת במעמדו של המלך הירדני נרשמה בחודש דצמבר 2010 כשבמהלך משחק כדורגל בליגה המקומית קראו לו האוהדים המשולהבים להתגרש. בשני המקרים החרפה נגרמה כיוון שהוא ורעייתו לא השכילו להבין מבעוד מועד את התרעומת שעוררה התנהלותה הפזרנית והמוחצנת בשעה שנתיני הממלכה סובלים מעוני מחריף. העובדה שהמלכה ראניה מנופפת במוצאה הפלשתיני ולשכתה פעילה בהענקת אזרחות ירדנית לתושבים ממוצא פלשתיני לא הוסיפה למלך ולרעייתו פופולריות בקרב האליטה הירדנית - זו שממנה אמור עבדאללה לשאוב את עיקר כוחו. אבל אלו הן הבעיות הפנימיות של המלך. אנחנו איננו יושבים איתו באיצטדיון ברבת עמון ואין כל טעם להתנגח בו, גם אם הוא מנסה באופן שקוף ונדוש כל כך להשתמש בישראל כבשעיר לעזאזל. מנגד לא צריך להיכנס לפאניקה ולתסמונת "אפוקליפסה עכשיו" שאוחזות בנו כל אימת שמנהיג ערבי או מוסלמי כלשהו מחליט לפתוח פה על ישראל, גם אם הטרנד מתפשט. ממלכת ירדן היא עדיין שכנה מתונה. על ישראל לשמר את הקשר עימה אם כי בוודאי לא לחבק אותה פומבית כדי לא לאפשר לגורמי האופוזיציה שבה לנגח את הממשל. אבל האזהרה של עבדאללה, במידה שהיא מעידה על חוסן משטרו שלו, אכן צריכה לשמש לנו קריאת אזהרה. המלך בלחץ. הוא במצוקה. ימים קשים של אי יציבות עלולים לעבור גם על שכנתנו ממזרח. אסור ללבות את האש בהתנהלות פזיזה מצידנו, אבל חשוב לזכור שלא אנחנו הבערנו אותה ואיננו שולטים בה. בשלב הזה אנחנו רק צופים בה בדריכות.
