1. לאנטישמיות יש שורשים עמוקים עוד מימי היוונים. בספרו המעניין של צבי יעבץ "שנאת ישראל בימי קדם" מתואר כיצד עוד בשלהי התקופה ההלניסטית היו שניסו להשניא את היהודים בטענות גזעניות. אחת התמוהות שבהן גרסה כי מקור המנהג היהודי לשמור על מנוחה בשבת נעוץ בזיהום במפשעה. עובדה טען גם ההיסטוריון אפיון מקור המילה "שבת" טמון במילה המצרית "סאבאטוזיס" שפירושה זיהום או גידול במפשעה. לפי אותו הסבר אגב את הזיהום חטפו היהודים משום שלא שמרו על היגיינה במהלך נדודיהם במדבר סיני...
הסיבות לאנטישמיות שהלכה והתעצמה מאז הן מרובדות ועמוקות. אבל לא כל אידיוט בצהובון שבדי הוא אנטישמי. כלומר הוא גם אנטישמי אבל בעיקר אידיוט. ולאידיוט גם לאידיוט צריך להגיב בחוכמה. לכן ממשלת שבדיה לא חייבת להתנצל בפנינו על כל פרסום עיתונאי מופרך שמציג את חיילי צה"ל כרוצחים למען סחר באיברים. ההיסטריה שפרצה אצלנו מיותרת. אפשר לדרוש גינוי כדי להביך את השבדים מבחינה מדינית; ראוי לנתח את הכתבה כמאפיינת גישה נרחבת כלפי ישראל והיהודים; אבל במסגרת המאבק באנטישמיות מוטב להתרכז באישים קצת יותר מתוחכמים ומסוכנים. מה גם שישראלים אמורים להביא בחשבון שהתוכנית של אלי יצפאן עוד עשויה לעלות שוב ואנחנו לא רוצים שהממשלה תיאלץ למנות שר נוסף לענייני התנצלויות רשמיות...אם אפשר למצוא היבט חיובי - על אף הקושי להשתמש במושג זה בהקשר של הרצח המזעזע של לאונרד קרפ - הוא נעוץ בתגובה הציבורית כלפיו. לינץ' שביצעו ערבים ביהודים הוא לא אירוע שקל לנתקו מרגשות לאומיים בסביבה המזרח תיכונית. ובכל זאת.
למעט מיעוט טוקבקיסטי הזעזוע מהרצח היה בעיקר מעוצמת האלימות בחברה ולא גלש להאשמות על רקע גזעי. זו נקודת זכות לציבור היהודי. גם המכתב ששלחו חברי מועצת ג'לג'וליה ובו הביעו שאט נפש מהרצח והדגישו עד כמה הוא מנוגד לאיסלאם ראוי לציון. הרוצחים של קרפ לא מייצגים מוסלמים ולא יהודים. למעשה הם לא מייצגים בני אדם בכלל.
ביום שבת במהלך המשחק של מכבי תל אביב נגד בני סכנין התרחש אירוע משונה. משל ספורטיבי על הישראליות. השופט במשחק
3 אסף קינן אישר שער לזכות מכבי אך לאחר הוויכוחים הרגילים עם שחקני הקבוצה היריבה אשר טענו כי השער אינו חוקי נמלך בדעתו ובחלוף חמש דקות הודיע שהשער מבוטל. אף על פי שמיד פרצה כמובן מהומה נגדית השופט צדק כשביטל את החלטתו הראשונית כי השער אכן הובקע בצורה לא חוקית. אבל לא זה העוקץ בסיפור.
העניין הוא היחס לשופט שהודה קבל עם ואיצטדיון בלומפילד בטעותו. בתגובה לחוסר ההחלטיות שלו החליטו באיגוד השופטים כי הוא ישוב לפעילות כשופט "בהדרגה" כלומר מעין השעיה זעירה. בחודש הבא כשנבחרת ישראל שוב תחמיץ את ההזדמנות להעפיל למונדיאל תזכרו שהכישלון לא התחיל על כר הדשא. במקום להתפעל משופט שמוכן להודות בטעות "לצאת טמבל" ובלבד שההחלטה הסופית תהיה מדויקת - אנחנו מעדיפים באופן מסורתי מראית עין של ביטחון עצמי והחלטיות. אבל הדרך למונדיאל - ולכל מקום טוב - לעולם עוברת בתחנה שבה נלמד להיות מסוגלים להודות בטעות.
