ישראל לא צריכה להרגיש בודדה במערכה נגד מירוץ החימוש הגרעיני של איראן. שותפותיה האירופיות נחושות יותר מאי פעם למנוע מאיראן להשיג נשק שכזה. אם איראן תחזיק ביכולת לפתח נשק גרעיני, יהיה בכך איום על המזרח התיכון כולו, על אירופה ועל ביטחון העולם - ולא רק על ישראל.
בשעה זו מכונסות בז'נבה שבשווייץ המדינות החתומות על האמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני. הבעיה המרכזית שעל סדר יומן היא תוכנית הגרעין האיראנית. איראן עומדת בסירובה להשיב על שאלות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. היא ממשיכה בייצור אורניום מועשר באמתלות שונות ומשונות ובבניית הכור באראק. אם היא תשיג יכולת לפתח נשק גרעיני במהירות, יעמוד משטר אי־ההפצה של הנשק הגרעיני בפני איום חמור.
ואולם מדוע לאיראן, שתוכניתה הגרעינית החשאית נחשפה כבר לפני יותר מעשר שנים, עדיין אין נשק גרעיני? מפני שקבוצת המדינות המכונה E3+3 ומורכבת מהאמריקנים, מהאירופאים ומשותפיהם הרוסים והסינים, עושה הכל כדי לבלום את התוכנית הזאת. אסרנו את ייצוא הציוד והחומרים אשר להם נזקקת איראן: אורניום, פלדות מיוחדות וכן טכנולוגיות ורכיבים גרעיניים ובליסטיים. יירטנו את המשלוחים הבלתי חוקיים. בודדנו את איראן. הבאנו לכך שמועצת הביטחון של האו"ם תטיל סנקציות על תוכנית הגרעין שלה. בשיתוף עם ארה"ב פגעה אירופה בייצוא הנפט מאיראן והטילה עליה סנקציות כספיות קשות ביותר.
ומדוע עדיין יש סיכוי למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני בלא צורך בפעולה צבאית, ובלי להיגרר להשלכות הצפויות שיהיו לעימות על האזור? משום שקבוצת שש המעצמות ממשיכה לחפש מוצא דיפלומטי למשבר. אנחנו פועלים בכל האמצעים, בהתמדה ובנחישות חסרות פשרות, כדי שהאפקט המשולב של הלחץ ושל הדיאלוג ידחף את איראן להחלטה אסטרטגית, שרק היא לבדה יכולה לקבל באופן ריבוני - לנטוש סופית את כל שאיפות הגרעין הצבאי שלה.
ואולם הדברים צריכים להיות ברורים: צרפת ושותפותיה האירופיות אינן מרוצות מהמצב הנוכחי. איננו מקבלים את הרחבתה המתמשכת של תוכנית הגרעין האיראנית, ומבחינה דיפלומטית, לא נשלים עם פעילויות הגרעין האסורות שאיראן מנסה לכפות על העולם באמצעות מדיניות של קביעת עובדות מוגמרות. ידוע לנו עוד כי חלון ההזדמנויות למניעת משבר הוא מוגבל, כפי שנאמר גם על ידי שרי החוץ של מדינות ה־G8 שהתכנסו בלונדון ב־11 באפריל.
לנוכח כל זאת, ובחלוף כמעט חודש מכישלון השיחות בחודש שעבר בין ארה"ב, אירופה, רוסיה וסין לבין איראן באלמטי שבקזחסטן, האם עלינו להסיק כי הדרך שבה אנו הולכים אינה נכונה? לא. כפי שאמר הנשיא הצרפתי פרנסואה הולנד בפגישתו עם הנשיא שמעון פרס בפאריס ב־7 במארס - אם איראן תמשיך לסרב להצעתן של חברות מועצת הביטחון ושל גרמניה, יהיה צורך בהחרפה נוספת של הסנקציות.
בחודשים הקרובים אפשר, ויהיה צריך, להגביר את הלחץ על איראן בארה"ב ובאיחוד האירופי, ואם זה אפשרי - גם באסיה, ואולי אף באו"ם.
