לקראת סבב השיחות השני בין איראן למערב השבוע בז'נבה, העולם המערבי משדר אופטימיות בנוגע לסיכוי לפתרון דיפלומטי. יש לקוות שכך פני הדברים, אולם אסור שאופטימיות זו תגרום לשאננות. בחינה חשדנית של האסטרטגיה האיראנית מצביעה על אסטרטגיה מתוחכמת, שתכליתה לצלוח את לחץ הסנקציות הבינלאומי ולהוביל לכך שאיראן תוכל לפתח פצצה גרעינית בלי שלמערב תהיה יכולת לעצור אותה.
אף על פי שהסנקציות הבינלאומיות פגעו קשה בתעשיית הנפט ובכלכלה האיראנית, הן לא מהוות מטרה בפני עצמה. הן כלי שנועד ליצור לחץ פנימי על המשטר לשנות את מדיניותו מחשש שהמשכה יגרום לתסיסה פנימית ולאי יציבות שעשויה לאיים על שלטונו. לכן, מבחן הסנקציות הוא מבחן השינוי במדיניות האיראנית כתוצאה מלחץ ציבורי.
השינוי הנדרש מהמדיניות האיראנית אינו רק להסכים לשאת ולתת, אלא להסכים לעצור את תוכנית הגרעין הצבאית ולספק ערבויות אמינות לכך שהסכם לא ישמש לאיראן "מעבר בטוח" לפצצה. ההצעות האיראניות שפורסמו עד כה לא מצביעות על שינוי אסטרטגי בהסכם הסופי שעליו איראן מוכנה לחתום, אלא רק על שינוי טקטי בהתנהלות מול המערב. איראן מציעה הסכמים חלקיים שיגבירו את הפיקוח על חלק ממתקניה ויעצרו את ההעשרה ברמה הנמוכה - פרמטר שכמעט אינו אפקטיבי לקיצור זמן הפריצה לפצצה, במקרה של החלטה איראנית.
מנגד, "המנהיג העליון", חמינאי - מקבל ההחלטות המרכזי בכל הקשור לתוכנית הגרעין - נוקט אסטרטגיה מתוחכמת. הוא מביע ספקנות רבה כלפי נכונות המערב להגיע להסכם ומסתייג ממחוות ברורות של הנשיא רוחאני, כמו שיחת הטלפון עם הנשיא אובאמה. הוא תומך בפומבי ביוזמת חידוש השיחות - שאותה הוא מייחס לנשיא ולממשלתו - ועל ידי אסטרטגיה זו יוצר מצב שבו ייצא נשכר בכל התפתחות: אם רוחאני יוביל להסכם להסרת הסנקציות הבינלאומיות תמורת פשרות שתאפשרנה לאיראן לשמור על יכולותיה בתחום הגרעין, "המנהיג העליון" יוכל לזקוף לזכותו את ההחלטה לחתום על הסכם. אם רוחאני ייכשל, חמינאי יוכל להזכיר לעם כי הוא תמיד היה ספקן בנוגע לכוונות המערב, להצדיק את המשך "כלכלת ההתנגדות" ולאפשר לעצמו מרחב תמרון עד לביסוס יכולותיה הגרעיניות של איראן.
כבר היום איראן מחזיקה בכמות חומר מועשר המספיק לכמה פצצות; במספר רב של צנטריפוגות - חלקן מתקדמות; וביכולת טכנולוגית מתקדמת בתחום ההעשרה. ההערכה במערב היא שבמהלך 2014 איראן תוכל גם להפעיל את הכור באראק, שיוכל לייצר חומר בקיע לפצצת פלוטוניום. נוכח זאת, נראה שמצבה המתקדם של תשתית הגרעין האיראנית יכול לאפשר לחמינאי לצלוח את המשך הסנקציות, אם יצליח להסיט את התסכול של עמו מכישלון השיחות.
יש לבחון בז'נבה אם האסטרטגיה האיראנית חותרת לפשרה אמיתית או לניסיון להעמיד את המערב בפני "מדינת סף" כעובדה מוגמרת. עד שתובהר התשובה - על המערב להתייחס בספקנות להצהרות ולחיוכים, לדרוש שינוי מהותי במדיניות המגובה במעשים ולהתכונן לתרחיש שבו יהיה צורך בהעלאת המחיר של "מדיניות גרירת רגליים" מצד טהרן.
הכותב הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת ת"א