מילות הקסם אשר ישבו לב כל הורה הן "קיצור החופש הגדול". לא בכדי בלטו הכותרות: "מהפכה במערכת החינוך - קיצור החופש הגדול", דבר שהצדיק מסיבת עיתונאים רבת שרים ומשתתפים.
על רקע חופשת החנוכה, כשההורים עדיין לא התאוששו מחופשת החגים המוארכת, אין טוב יותר מלהרגיע במסיבת עיתונאים שהנה אוטוטו בקרוב יגיעו ימות המשיח וחופשת הקיץ המתישה - תתקצר. אך דווקא משרד החינוך הוא שחייב לדייק בהצהרותיו ובהבטחותיו, שמא תיווצרנה ציפיות שלא תתממשנה. אל לו להטעות את הציבור: ה"מהפכה" שעליה מדבר שר החינוך אינה מהפכה כלל ועיקר, אלא יצירת קייטנה מסובסדת, וכך יש לכנותה.
יש כמובן לברך על מסגרת פעילות מוזלת זו, אך אין להסיק מכך שכל תלמידי כיתות א' וב' ימשיכו בשיגרת יומם ויגיעו לביה"ס בכל בוקר למשך שלושה שבועות נוספים, כמצופה ממהפכה ששמה "קיצור החופש הגדול". שהרי השתתפות במסגרת זו והעסקת ילדים למשך שלושה שבועות נוספים מותנות בתשלום הורים (למעט מעמד סוציו־אקונומי מוגדר), ועל כן אינן מחייבות וכנראה לא יחולו על כלל תלמידי א' וב'. אין הבעיה טמונה בטרמינולוגיה בלבד, אלא במהות; קיצור החופש הגדול משמעו הארכת שנת הלימודים לכלל התלמידים ללא תשלום נוסף של ההורים, גם אם מדובר במסגרת שונה וחווייתית יותר. לזה אפשר וראוי לקרוא מהפכה. אפשר לבצע זאת עם המורים, בהסכמת ארגוניהם, והמשרד יחויב לשנות את מערך החופשות במהלך השנה, בהלימה לאופי ולתוכנית הלימודים ותוך כדי שמירה על סך ימי החופשה הקבועים בהסכמי השכר.
זו הזדמנות מצוינת לבחון מחדש ולשקול פדגוגית: האם נכון לחזור ללימודים רק לאחר החגים (כנהוג באוניברסיטאות) וכחלופה לקצר בהמשך את חופשות חנוכה, פסח ואסרו חג; או לקצר את חופשת הקיץ ולהקדים את החזרה לבית הספר במהלך אוגוסט וכחלופה לקבוע חופשת חורף קצרה שתיועד לתגבור תלמידים אשר התגלו אצלם פערים לימודיים ולהכנה לבגרויות חורף, בהלימה ללמידה סמסטריאלית.
דגם נוסף לקיצור החופש הגדול אפשר לקיים באמצעות העסקת פרחי הוראה שיוכשרו להפעלת מסגרות חווייתיות־ערכיות לתלמידים ובתנאי שההורים אינם צריכים לממן זאת. אם לא כן, יהיה הדבר דומה לקייטנות שהשר מציע או לכל קייטנה אחרת שמממנים ההורים. במקרה שכזה, חייב שר החינוך להקצות תקנה בבסיס התקציב, אשר תבטיח רצינות כוונות ואת המשכיות התוכנית לקיצור החופש גם לתלמידי הכיתות הגבוהות יותר.
כל הקצאה תקציבית אד הוק המותנית גם בתרומה של קרן חיצונית עלולה להפוך לגימיק זמני, אשר יתמוסס במקרה הטוב בקדנציה של השר הבא. שר שרוצה להטביע חותם ולהביא שינוי ברמת "מהפכה", חייב ליצור תוכנית בת־קיימא שתבטיח יציבות והמשכיות גם לדורות הבאים.
הכותבת היא לשעבר חברת כנסת ומנכ"לית משרד החינוך