לפני שלושה חודשים, בסיומה של סאגה מתוקשרת ומתמשכת, חתמו מעצמות המערב בראשות ארה"ב עם נשיא סוריה, בשאר אל־אסד, על אחד ההסכמים ההזויים ביותר בתולדות הדיפלומטיה. במסגרת אותו הסכם, שבא בעקבות הממצאים שהעידו על שימוש בנשק כימי מצידו של הנשיא הסורי, נתן למעשה הדיקטטור מדמשק את "מילתו של גבר" - מגובה, במקרה שזה לא מספיק בעיני מישהו, במילתו של גבר נוסף, הלוא הוא ולדימיר פוטין - שהוא מתחייב למסור לידי פקחי האו"ם את כל הנשק הכימי במחסניו ולא להסתיר מהם דבר.
בתמורה ל"מחווה" הזו, במסגרת ההסכם, קיבל הנשיא אסד אור ירוק, מבריק יותר מאי פעם בשנתיים וחצי האחרונות, להמשיך ולטבוח בעשרות אלפי אזרחים חפים מפשע באותו נשק שבאמצעותו הרג אותם עד כה: לא כימי, כמובן, אלא קונבנציונאלי. וכדובדבן שבקצפת הוא זכה לתשבחות נלהבות מפי שר החוץ האמריקני על "שיתוף הפעולה" של ממשלתו.
לאסד הוענקה לגיטימציה חדשה שתלווה אותו דרך פיסגת ז'נבה חסרת התועלת היישר לתוך הקדנציה הבאה עליו לברכה. כמות כזו של לוקשים – שבושלו בטהרן והוגשו חם על ידי מוסקובה – לא נבלעה מאז מינכן 1939.
עבירה גוררת עבירה, אמרו חכמינו, וכחודש וחצי לאחר ההסכם השערורייתי עם סוריה פתחו הבית הלבן ובעלות בריתה התמימות של ארה"ב את פיהם כדי לאכול את אותו תבשיל של לוקשים – הפעם היישר מהמטבח האיראני – בצורת "גישה חדשה", בכיכובו של הנשיא הטרי והחייכן חסן רוחאני. אותו רוחאני, שקנה את לב המערב, הוא לאמיתו של דבר קנאי חומייניסטי נוקשה פי כמה וכמה ממה שאי פעם היה מחמוד אחמדינג'אד הזכור לטוב.
שימו לב לדוגמה אחת מיני רבות: אחמדינג'אד כבר בחר באיזה עט הוא יחתום על עיסקת ה"אורניום תמורת מוטות דלק גרעיני" עם צרפת לפני שנתיים – הסכם הרבה יותר טוב מהביזיון הנוכחי – ומי שטירפד עיסקה זו היה החוג ה"רפורמיסטי" ו"הירוק" של חוסיין מוסאווי וגם – ניחשתם נכון - חסן רוחאני.
מכל מקום, ההסכם עם איראן, שיצא אתמול לדרך הלכה למעשה, גרוע יותר אפילו מזה עם סוריה. שלא כמו אסד, האיראנים לא התחייבו למסור דבר: כל הכלים, המכשור והטכנולוגיה הדרושים ליצור פצצה גרעינית נשארים בידיהם, והם בסך הכל הסכימו להפחית באופן זמני את רמת העשרת האורניום. בערך כמו להפעיל את מכונת הכביסה שלכם בבית על מחזור קצר. תמיד אפשר לחזור לרמת ההעשרה ה"בעייתית", ואף יותר מזה, כמעט בן לילה.
בתמורה להתפשרות אצילה זו, האיראנים קיבלו פרסים אפילו יותר שווים ממה שקיבל אסד: יד חופשית לקדם את המיזמים האסטרטגיים במזרח התיכון, שמניבים פירות רבים ועסיסיים ללא שום עזרה "גרעינית"; כלכלה מתחדשת ומשגשגת, עכשיו כשהוסר חלק גדול מהסנקציות הכואבות; ו"מהפך" בתדמית - מציר הרשע למדינה השפויה והאהודה ביותר באזור.
לרוסים יש פתגם: אף אחד לא דורך על אותה מגרפה פעמיים. חבל שהאמריקנים אינם יודעים רוסית.
הכותב הוא ראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר־אילן, חוקר במרכז בגין־סאדאת ועמית בכיר במרכז האקדמי שלם