שר החוץ האמריקני ג'ון קרי מזהיר כי אם לא ייחתם עם הפלשתינים הסכם מסגרת, תעמוד ישראל בפני חרם כלכלי. אזהרות כאלו מלבות את מסע החרמות (המכונה BDS) שמנהלים אויביה של ישראל. יתרה מזאת, הן יוצרות את הרושם המוטעה שהחרם הוא אכן איום משמעותי, אף שעד עתה היתה לו הצלחה מועטת.
ישראל השכילה להסתגל לכלכלה העולמית בעידן הגלובליזציה. הייצוא הישראלי מתקבל בברכה ברוב המדינות, ומדובר במוצרים תחרותיים מבחינת האיכות והמחיר. ישראל הצליחה לחדור לשווקים רבים, ואפילו מדינות ערב מייבאות מוצרים מתוצרתנו. כמו כן, יש מוצרים כחול־לבן עם מאפיינים ייחודיים שאי אפשר בלעדיהם, ורכיבים מתוצרת תעשיית ההיי־טק הישראלית הם חלק מובנה ממערכות הליבה של מותגים גלובליים רבים.
יתר על כן, בעבר כבר כשלו ניסיונות דיפלומטיים אמריקניים רבים להביא שלום למזרח התיכון, אך אלו לא גרמו לישראל נזק רב בזירה הבינלאומית, אף על פי שלעיתים נתפסה ישראל כאחראית לאי ההצלחה. הזיקה בין המאמצים הדיפלומטיים האמריקניים לבין מצבו של המשק הישראלי היא, אם כן, קלושה.
בחינת הזירה הבינלאומית מראה כי לא סביר שמסע ה־BDS יהיה יעיל יותר. באמריקה, למשל, שהיא יעד הייצוא הראשי של ישראל, אין לחרם על מוצרינו סיכויי הצלחה: תמיכת דעת הקהל האמריקנית בישראל ב־20 השנים האחרונות היא עקבית ועומדת על יותר מ־60 אחוזים. מה גם שצעדים תחיקתיים כבר ננקטו בארה"ב כדי למנוע חרם על מוצרים או על מוסדות ישראליים. אפילו הממשל הנוכחי, שהתעמת לא פעם עם ישראל, הביע בתקיפות את התנגדותו הנחרצת למסע החרמות.
נכון שבכמה מדינות במערב אירופה, שגם הן יעדים חשובים לייצוא הישראלי, יש נטייה אנטי־ישראלית מובהקת, ולפיכך אין לפסול לחלוטין את האפשרות לחרם על מוצרים ישראליים; ואולם יש לזכור שמדינות אירופה נמצאות במשבר כלכלי הולך ונחלש. כמו כן, אפילו באירופה נותרו כיסים של תמיכה בישראל והאיחוד עצמו הצהיר שאין לו כל כוונה להצטרף לחרמות. מוצרים ישראליים המיוצרים מעבר לקו הירוק הם עניין אחר, אולם בפועל רק חלק קטן מן הפעילות הכלכלית בישראל מקורו בהתנחלויות.
הייצוא הישראלי עובר בהדרגה, אם כי בקצב איטי מדי, לשוקי אסיה. בשווקים גדולים, כגון סין והודו, יש שיעור גידול גבוה ולא רק זאת, אלא שבמדינות אלה גם אין מטענים היסטוריים של אנטישמיות. כמו כן, יש לזכור כי ישראל נתפסת באסיה כמדינה מצליחה וכמודל לחיקוי - גם במדינות מרכז היבשת, שהן בעיקר מוסלמיות.
במקביל חלה ירידה בעוצמה הפוליטית של העולם הערבי, הנחשב לבעל בריתם הטבעי של הפלשתינים. המשבר הוא פוליטי, חברתי וכלכלי. מצרים, מדינת ערב הגדולה והחשובה ביותר, מתמודדת עם אתגרים עצומים מבית ופועלת יד ביד עם ישראל במאבקה נגד האיסלאם הקיצוני. סעודיה טרודה יותר בנושא איראן מאשר בסוגיה הפלשתינית, וכך גם רוב העולם הסוני. לבסוף, העובדה שארה"ב בדרך לעצמאות בתחום האנרגיה מחלישה גם היא את העוצמה הערבית. אם התגברה ישראל על חרם מצד העולם הערבי כשהיה חזק יותר, קשה להניח שניסיונותיה של תנועת ה־BDS לפגוע בנו יביאו לתוצאות אחרות כיום.
איום החרם הוא מופרז, אלא ששר החוץ האמריקני חוזר על טיעוני השמאל הישראלי, שלפיהם הסכם עם הפלשתינים הוא הדרך היחידה לחמוק מבידוד בינלאומי. נוסף על כך, יש גם גורמים חסרי אחריות בשמאל הישראלי הקוראים ללחץ על ישראל, לאחר שהבינו כי לא יצליחו לשנות את מדיניותה. למרבה המזל, ישראל אינה מבודדת ומרבית העולם אינו רואה בפלשתינים גורם חשוב מספיק כדי להצדיק פגיעה ביחסים טובים עם ישראל.
הכותב הוא פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן ומנהל מרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים