לא פוליטיקאי, מאמן

1 אלישע לוי הוא אולי המאמן הכי לא מוערך שיש כאן. אפילו עכשיו, כשהוא סופר־מוערך. שנים בקבוצות קטנות ובינוניות השאירו אותו מחוץ לאור הזרקורים, וגם כשהגיע לקבוצה גדולה לא רווה נחת. 

הוא שלט עם מכבי חיפה בליגה במשך שלוש שנים, ולא בימים שבהם התקציב של הירוקים היה כפול מזה של המתחרות, ועדיין נחשב למאמן אפור שכמעט חטף מוט מחמום מוח כשקצת לא הלך. ואז הוא הלך. לב"ש. וגם שם הוא מפריח את השממה ועושה דברים שלא חלמו עליהם. 

מעבר למקום השני, ההישג הכי בולט של לוי העונה הוא שיקום הקריירה של מאור בוזגלו. 

מה לא נאמר על מי שהיה ילד הפלא של הכדורגל הישראלי עוד לפני שצמחו לו שערות על החזה, והתרסק פעם אחר פעם. בוזגלו עשה לא מעט טעויות בדרך, אבל בכל פעם שהרגיש שנפל לתחתית, היה לו את המזל לפגוש את המאמן הכי סימפטי שאימן פה בעשורים האחרונים וחזר לפרוח. כך היה בבני סכנין ב־2007/8 וכך העונה בב"ש. 

עם שמונה שערים ו־12 בישולים (מעורב ב־45% מ־44 השערים שכבשה ב"ש העונה בליגה), בוזגלו מאותת חזק לגוטמן לקראת מוקדמות היורו. 

אלישע, להבדיל, לא צריך לאותת לאף אחד. זו לא הדרך שלו. אבל אם גם בקמפיין הבא הנבחרת תיכשל, לוי לא רק צריך אלא חייב להיות המאמן הלאומי הבא. בטח לפני כל אלו שיודעים לבחוש בתקשורת, כי הוא להבדיל מהם מתעסק רק בתוצאות.

2 בני יהודה היא קבוצה מצוינת, לא פחות. אולי קצת חסרת אופי וחסרת ביטחון, אבל חומר השחקנים שלה והכדורגל שהיא מציגה (והציגה לפרקים גם תחת המאמן הקודם דרור קשטן) שווים בשקט מקום על גבול הפלייאוף העליון. 

הבעיה שלה היא שכמה שבועות אחרי שהיא התעוררה, התאוששו אתמול כל קבוצות התחתית. הפועל רעננה מנצחת באשדוד, מכבי פ"ת חוזרת מדוחא עם ניצחון ועדיין, אם יוסי אבוקסיס יצליח לשכנע את השחקנים שלו שזה תלוי רק בהם (וזה תלוי קודם כל בהם), ההישארות תובטח הרבה לפני הגונג האחרון.

ואז נוכל להתפנות או לחזור לדבר החשוב באמת - עתיד הקבוצה והקרב בין האוהדים למשה דמאיו.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו