אולי כדאי להתחיל בסוף: החרדים יתגייסו וייצאו לעבוד. זה מה שעתיד לקרות בחברה הישראלית בשנים הקרובות. ולא, זה לא יקרה בגלל החוק שעובר עכשיו, אלא משום שזה מה שהחרדים רוצים שיקרה. לא מנהיגיהם, אלא הציבור החרדי.
מבחינת האזרח החרדי, מה שיכריע זה העוני המחפיר שרבים מהם חיים בו, והקושי ואף ההתנגדות בקרב הדור הצעיר יותר לגדל את ילדיו ולחיות בעצמו בדלות שכזו. וזו התחושה ההולכת וגוברת בקרב רבים בציבור החרדי של שותפות עם החברה הישראלית. אם עד לפני כמה שנים האתוס המרכזי בקרב הציבור החרדי היה שהם לא חלק מהחברה בישראל, אנו עדים לשינוי וקיימת תחושה של שותפות.
רבים מהחרדים גאים בחיילים החרדים "שלהם", אלו שמשרתים בצבא. שימו לב איך הם נשלפים פתאום כדי להסביר למה לא צריך את החוק. "גם לנו יש חיילים, החרדים מתגייסים גם בלי החוק". כלומר, אפילו ההנהגה החרדית כבר לא מעזה לצאת נגד החיילים החרדים.
שלשום ביקרתי בישיבה תיכונית חרדית ששמה "חכמי לב". ישיבה חרדית לכל דבר, שבה לומדים לבגרות, ואשר בוגריה עתידים להתגייס לצבא ובהמשך ללמוד באוניברסיטה. זו ישיבה חדשה, שהוקמה רק השנה, אך מייד שורותיה התמלאו. הישיבה הזאת היא מהפכה, לא פחות.
כולנו כועסים, ובצדק, על כך שהחרדים לא עובדים ולא מתפרנסים ולא לומדים לימודי ליבה ועוד ועוד. אבל מה מתברר? שאם חרדי רוצה שילדיו ילמדו לימודי ליבה או אפילו יתרה מכך, רוצה שילדיו ילמדו לבגרות וימשיכו לאוניברסיטה וירכשו מקצוע, אין לו אפשרות לעשות זאת. ולמה? כי אין בתי ספר חרדיים שמלמדים לבגרות. המדינה מממנת ישיבות חרדיות, אבל לא מממנת ישיבה תיכונית חרדית, כזאת שלומדים בה לבגרויות. יש ארבע ישיבות כאלו בארץ, אך הן עולות 30 אלף שקלים לשנה. למי יש סכומים כאלו?
כשמנהל הישיבה בצלאל כהן סיפר לי על העניין הזה, היה ברור כשלג צח שצריך להקים ישיבה כזאת, שתלמד לבגרויות בתוך מסגרת חרדית. היתה לי הזכות לסייע לבצלאל כהן בתחילת הדרך ולעזור לו להפוך את הרעיון למציאות. הישיבה הזאת משקפת את השינויים שמתרחשים בחברה החרדית. הם קרו לפני החוק ויקרו גם אחריו. זה כבר כאן.
ואנחנו? אנחנו צריכים להמשיך לסייע לתהליכים הטבעיים האלו לקרות ולהפנים שהם קורים. והפוליטיקאים שלנו? אני מציעה להם להיות ענווים וצנועים ולסייע בכל דרך אפשרית לחרדים, ובעיקר להפסיק לראות בזה מאבק שלנו מולם. אנחנו צריכים לפעול יחדיו כדי שתהיה לנו חברה ישראלית סולידרית, אכפתית וטובה יותר.
הכותבת היא סגנית ראש עיריית ירושלים