אם לרן בן שמעון היה קצת יותר כבוד מקצועי, הוא לא היה מתחיל את יום האתמול כמאמן הפועל ת"א, אחרי ההפסד הכי מבזה שספג המועדון זה שנים. אבל אל תמהרו להספיד כי מחניך מצטיין של אברם גרנט אין הרבה מה לצפות. הרי אם המנטור משך ומשך לפני עשור במכבי בשעה שחירב אותה, אז למה שהתלמיד יעשה משהו אחר? תנו לו את הכסף, בסוף הוא עוד ינצח את ב"ש ואשכרה יכתיר את מכבי.
בן שמעון עשה העונה כל טעות שכתובה בספר ועוד כמה שעליהן צריך להתחיל לכתוב ספר חדש. מילא הבאת הזרים הכושלים, ההימור על דני עמוס התימהוני וחסר הביטחון או הזיגזוג בעמדת השוער שגמר לבוריס קליימן את הביטחון. אפשר עוד לסלוח על זה שלקח לו סיבוב כדי להבין ששכטר ודמארי לא יכולים לשחק יחד או שצריך קיצונים שמסוגלים להגביה כי המגינים פשוט לא יודעים. כל הטעויות הללו בליהוקים ובהחתמות היו אמורות להיות פחות ברורות וחדות, אילו חבורת השחקנים שעלתה שלשום באדום על הדשא בבלומפילד היתה מאומנת ומחוברת. אבל זה לא קרה, ופה יש רק אשם אחד - המאמן. אצל אלי כהן, לדוגמה, זה לא היה קורה.
אבל לא רק ברמה המקצועית בן שמעון כשל. גם במקום שבו הוא נחשב "גאון" - בחדירה ללב השחקנים - הוא לא צלח. במועדון מספרים שהשחקנים הבכירים ממש התרגשו לקראת הגעתו בקיץ אבל הופתעו מהגישה שלו, והכבוד אבד כמעט באותה מהירות שבה הגיע. בן שמעון הוא מאמן רך, שאוהב לדבר עם שחקניו במטאפורות. בקריית שמונה זה עבד, בת"א לא. הבדיחות על חשבונו סופרו בחדר ההלבשה עוד באוקטובר. טוב, אולי זה משהו שצריך להביא בחשבון כשאתה בוחר דווקא את שני השחקנים שהכי מזוהים עם המועדון, שי אבוטבול וסלים טועמה, והופך אותם לקונוסים.
בן שמעון לא יכול להתלונן על דבר. הוא קיבל מההנהלה את התקציב ואת החופש כדי להצליח. הכישלון המקצועי שלו כה גדול שלידו אפילו זה הניהולי של חיים רמון נראה כמינהל תקין. עכשיו הוא צריך להראות שיש לו מודעות עצמית ושהוא סיים את דרכו בחודורוב. ואם אפשר, שייקח איתו גם את צ'קול ודגני.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
