יהודה כץ לא חלל, נעדר!

מאז אותו לילה גורלי ביוני 1982, שבו ננטש בנו יהודה בטנק בסולטן יעקוב (עם זכריה באומל וצבי פלדמן), יוסף כץ עשה הכל כדי להחזיר את הילד הביתה. למרות ההכרזה על השלושה כנעדרים, סטטוס שלא השתנה עד היום, לא חסך כץ מאמצים במשך 32 שנה - עד שנפטר בזמן מבצע צוק איתן. גם שאר בני המשפחה, ביושבם שבעה על האב, מסרבים להכריז על יהודה כחלל שמקום קבורתו לא נודע. 

הם אף עתרו לבג"ץ נגד הכרזה שכזו מטעם צה"ל וזכו, והחלטת בית המשפט רק הניעה מחדש את מלאכת החיפוש, שבראשה עמד האב יוסף. בספר "אייכה", שפורסם על ידי המשפחה, מתוארות אינספור פעולות שהזוג כץ (האם, שרה, נפטרה לפני שלוש שנים) ביצע במסגרת החיפוש אחר בנם. ביתם הפך לחמ"ל, משפחתם ליחידת מודיעין, התקווה והאמונה לחיילות. 

הם האמינו כי מצבו של יהודה זהה לזה של יוסף, בנו של יעקב אבינו. כץ האב הסביר בעבר: "הרי לפני יעקב אבינו הונחו כל העדויות לכך שבנו אינו נעדר, כי אם חלל. אנו באותה סיטואציה. איש לא הביא עובדות. לא גופה, לא טנק, לא מקור מודיעיני. עובדה כי לבסוף יוסף חזר אל אביו יעקב".

מבחינת משפחת כץ, אפשר היה לחיות עם החור השחור הזה. באיזמל קר הפריך כץ האב עדויות מהצד הישראלי ומהצד הסורי, שקבעו כי בנו מת. במקביל הוא נאחז בעדויות שבויים ששוחררו, שאישרו כי בנו שרד את פגיעת הפגז ונשבה, למרות שצה"ל פסל אותן.

משפחת כץ האשימה את צה"ל בחוסר השקעה של ממש באיסוף מידע על גורל נעדרי סולטן יעקוב, ולכן האב יצא למסע ברחבי העולם, כדי לאסוף כל שביב של תקווה: בכירים בממשל הגרמני, הסובייטי, הצרפתי והיווני הבטיחו (חלקם טענו לעדות של בכיר במודיעין הסורי) - יהודה חי.

אך למרות שראיה חותכת למצבו של יהודה לא הובאה, ידיו של כץ האב לא רפו. הוא השיג מידע שלפיו מוסטפא טלאס, שר הביטחון הסורי, חובב שיח ורדים ייחודי, ובעזרת הרב מנחם בורשטיין הוא הגיע לז'אן ולאיריס ואן דר מארק, זוג המקורב לצמרת הסורית ובעל חברה הולנדית לייצוא פרחים. אלה קישרו את כץ עם פקיד סורי בכיר, שהסכים לעזור אך חזר בו לאחר שספג איומים עקב פעולותיו החשודות בעיני בכירים סורים.

גם את ניקו, האחראי לחדר האח"מים באמסטרדם - צומת בינלאומי חשוב ביותר - הפך כץ האב למרגל, כדי שזה יטוס לאלג'יריה ולסוריה ויאסוף עבורו מידע. לבכירים הסורים סיפר, ככיסוי להתעניינותו ביהודה כץ, כי בנו ויהודה חלקו חדר במחנה קיץ של בני עקיבא בהולנד. רק לחץ מצד מעבידיו של ניקו גרמו לו לפרוש מהמשימה המרשימה, שאותה תפר כץ האב במקצועיות שזכתה להערכה על ידי אנשי המוסד.

כץ האב, בתפקיד המרגל הנחוש, המשיך למצוא סיבות לאופטימיות. ב־1988 נפגש בכנסייה בפאריס עם ראשי פלג של מתנגדי המשטר החומייניסטי באיראן, ששמו ידם על מסמך רשמי של הקונסול האיראני בז'נבה, שבו צוין שבין השבויים בארגונים המהפכניים נמצאים חיילים ישראלים, ובהם יהודה כץ. על כך שמע גם משגריר אוסטריה באתונה, ד"ר הרברט הנריק, שהיה מעורב בשחרור שבויים מידי סוריה.

•   •   •

את כץ לא עצרו גם הלועגים לתקוותו, עת פנה למיסטיקה: עריכת ליל סדר ליד קבר דן בן יעקב המזוהה עם שחרור שבויים; היאחזות בחלומות חבריו של יהודה לישיבה, שבהם הופיע הבן; והאמונה כי לא סתם כתב המשורר נתן אלתרמן באותם ימים ב"הטור השביעי" על "אבא כץ ובניו בחזית בסטלינגרד", שיר שבו בני משפחת כץ עם טנקיסטים גיבורים.

כעת, אחרי לכתו של יוסף כץ האמיץ, מבטיחים ילדיו להמשיך לחקור את התעלומה, עד שיוכח בצורה חותכת - האם הבן יהודה חי או מת. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו