לא מוותרים על הקדוש מכל

למחרת ניסיון ההתנקשות ביהודה גליק ישבתי באולם ביהמ"ש המחוזי בירושלים, בשבתו כבימ"ש לעניינים מנהליים. לפני חודשים אחדים, במועד שנקבע לפני זמן רב, הגשתי בשם חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי עתירה הנוגעת לחוק חופש המידע. בירושלים, כידוע, יש גם רשויות שונות; לא רק שופטים. כמה מהן מופקדות על תחומים שונים הנוגעים לענייני הר הבית. העירייה צריכה לעסוק בהיתרי בנייה ובפיקוח על אכיפת חוקי התכנון והבנייה, רשות העתיקות אמורה להשגיח על מה שהגדירו רבים, ובג"ץ ביניהם "אתר העתיקות החשוב ביותר בארץ", והמשטרה אמורה לפקח על הסדר הציבורי וביטחון הפנים.

בשנים 2001-1995 התחולל בהר הבית, תחת עיניהן העצומות בחוזקה של הרשויות, אחד ממעשי הוונדליזם החמורים ביותר בעתיקות בארץ. הווקף המוסלמי השתלט על האולמות התת־קרקעיים הענקיים (ארבעה דונם) בהר הבית, הידועים בשם "אורוות שלמה", והפך אותם למסגד הגדול ביותר בישראל. הם חפרו בדחפורי ענק בהר הבית, הקפידו להשמיד כל זכר להיסטוריה היהודית שם ופינו מאות משאיות של שפכי עפר מהמקום הקדוש ביותר לעם היהודי (גם לפי בג"ץ), הכוללות רבבות ממצאים ארכיאולוגיים שהושלכו למזבלות.

כשהתגלו ממדי ההרס (על ידי אזרחים שעיניהם פקוחות, בניגוד לרשויות), הטילה הוועדה לביקורת המדינה על מבקר המדינה לחקור ולכתוב דו"ח. כשהוגש, ביקשו נציגי הממשלה להטיל עליו חיסיון משום שפרסומו עלול לפגוע ביחסי החוץ של המדינה (קרי: לגלות שישראל ויתרה על הריבונות בהר הבית) ולחשוף את שיטות הפעולה של המשטרה (לשבת בחיבוק ידיים או לברוח אם שורפים את תחנת המשטרה בהר).

הדו"ח המלא חסוי מעיני האזרחים, כלומר, אלו שמתעצלים להקיש בגוגל "הדו"ח הסודי של מבקר המדינה על הר הבית" ולקרוא הכל. על כל פנים, הרשויות השונות נשבעו שהן הפיקו לקחים מהדו"ח, וכעת משגיחים, מפקחים, אוכפים. עכשיו אין פגיעה, אין הרס, אין בנייה בלתי חוקית.

מכיוון שאני ורבים כמותי עולים מפעם לפעם להר הבית, ראיתי שהמצב רק מחמיר. ההרס נמשך, הערבים מגדירים את כל ההר "מסגד אל־אקצא" ועושים בו כחפצם: בונים, הורסים, מתפרעים, וממשלת ישראל מוותרת למעשה על ריבונותה בהר ואינה אוכפת את החוק. אני יודע כי כשהערבים רואים כי היהודים מוותרים על ריבונות במקום הקדוש ביותר לעם היהודי, סימן הוא כי אנחנו לא באמת מחוברים לארץ ישראל, ויהיה אפשר לזרוק אותנו מכאן כמו את הצלבנים.

לפני חודשים אחדים פניתי לאותן רשויות וביקשתי לדעת: כמה סיורי ביקורת ערכתן? כמה בקשות בנייה קיבלתן? וכמה אישרתן? מה עשיתם עם מפרי החוק? הרשויות ענו די מהר שהן לא רוצות לענות כי הכל נורא רגיש והכל "ביטחון המדינה". פעם אמרו שפטריוטיות היא מפלטו של הנבל? היום צריך לומר זאת על הסיסמה "ביטחון המדינה". אני מקווה כי בית המשפט יקבע גבולות לשימוש הציני בסיסמה זו. שימוש שבחסותו, ובחסות "הרגישות" של הר הבית, מותר כל מעשה נבלה של הפקרת ריבונות, פגיעה בזכויות תפילה של יהודים בהר, מתן פרס לפורעים.

בכירים במשטרה קבעו בעבר כי יהודה גליק הוא "האיש הכי מסוכן בהר הבית", והמשטרה התעלמה מהפורעים הערבים, מהמסיתים, מהמטיפים. המחבל הערבי רק לחץ על ההדק. המשטרה מנסה "להכיל" את האלימות הערבית, מדיניות המעידה יותר מכל על אי הבנה בסיסית של הכוחות הפועלים בסכסוך היהודי־ערבי.

רק אם נבהיר לעצמנו ולכל העולם כי זהו המקום הקדוש ביותר לעם היהודי ואיננו מוותרים עליו מפחד טרור ערבי - יש לנו סיכוי לנצח. טרור לא מכילים, אלא מתעמתים איתו עד הכרעה. ויתור על הר הבית הוא הכוח המניע החזק ביותר של הטרור האיסלאמי הפועל נגדנו. הר הבית אינו הבעיה. הוא הפתרון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו