מגדירים את החוקים מחדש

1. עבריינים יש מכל הסוגים. גם לכאורה. חלקם עבריינים פליליים, חלקם עבריינים מבחינה מוסרית, או ציבורית, או ערכית. יש עבריינים שעצם ההצבעה עליהם, אצבע מונפת באמצע הרחוב, מנמיכה אותם לגובה המדרכה. ייתכן שהבועה המאיימת "ידיעות אחרונות" התפוגגה כשראש הממשלה בנימין נתניהו העז בתחילת השבוע לגעת בה בקצה אצבעו ולכתוב את הפוסט ההוא. מישהו סוף סוף אמר את זה: המו"ל מ"ידיעות" משתמש בכוחו כדי להשפיע על קובעי המדיניות - על זהותם ועל מעשיהם. מי ששהה חצי דקה בחייו ליד פוליטיקאי מכיר את הרעד מפני המשפיל והמרומם נוני מוזס. נכון שלכל עיתונאי יש כוח בקצה מקלדתו, אבל בבית "ידיעות" יש שדה חקלאי של מקלות וגזרים. 

בימי חטיפת שלושת הנערים ליוויתי את הוריו של גיל־עד שער הי"ד לפגישות מסוגים שונים. בדרך כלל הגעתי כחברה של המשפחה, לא כעיתונאית, והקפדתי לא להוציא אל הכתב חצי מילה מתוך הפגישות. באחת הפעמים נכנסנו אל אחד מבעלי התפקידים רמי הדרג במדינה. הדובר שלו הבהיר שהפגישה סגורה לתקשורת, ואף שידע שאני יושבת שם כחברה - וידא איתי שלא אוציא ממנה מילה. העניין סוכם. התחלנו בשיחה. 

אחרי כמה דקות שב הדובר לחדר, פניו ירוקות כמלפפון טרי, וביקש שאצא. מאחורי הדלת הסביר בלחש וברעד שמישהו מ"ידיעות" ראה שהכניסו אותי ולא אותו. עורך בכיר בעיתון מיהר להתקשר ללשכה ואיים במילים מפורשות: אם לא תוציאו אותה מהחדר, תקבלו "טיפול" בהקדם. זאת אומרת, הבטחה מאפיוזית לסיקור יזום ושלילי של אותו בכיר, אם הגברת מ"ישראל היום" לא תגורש. הסתלק משם פן יבולע למארחיי. 

 

2. יש עבריינים שאסור להצביע עליהם, לדבר עליהם או להזכיר אותם בראשי תיבות. דברי נפתלי בנט באוניברסיטת תל אביב, בקשר לגניבות רכב במכתש הקטן, עברו על חוקי התקינות - אבל לא היו שקר. דו"ח של הכנסת מ־2014 באשר למעורבות המגזר הערבי באירועי חוק ואלימות, שהוכן לבקשתה של ח"כ חנין זועבי, הראה שהערבים מובילים בשיעורי הפשיעה החמורה. אלו נתונים שלא צריכים להעליב את הערבים, אלא את המשטרה. בנט דיבר על היעדר אכיפה, לא על העכבר שנכנס אל החור. 

בשבוע שעבר ערכו עובדי מע"מ מבצע לעיקול כלי רכב מחייבי מס בכפר כנא. במהלך הפעילות עוקלו רכבים של חייבי מס וכן של עוסקים סרבני דיווח, "שלא הגישו דו"חות מע"מ, מתוך מחשבה כי המצב הביטחוני ימנע מעובדי מע"מ להגיע פיזית לכפר ולנקוט צעדי אכיפה" (הודעת דוברות רשות המסים). מחשבתם של סרבני הדיווח היתה רצופת היגיון: מע"מ באמת לא הגיעו לכפר במשך תקופה ממושכת בשל "המצב הביטחוני הרגיש". היקף חובות המע"מ (המדווח), בכפר הזה בלבד, הגיע ל־1.4 מיליון שקלים. 

אותו מצב ביטחוני רגיש מביא את הריבונות הישראלית לנחישות של קליפת ביצה בכל הקשור למגזר הערבי והבדואי: אלפי צווי הריסה על בנייה בלתי חוקית שאינם נאכפים; עשרות אלפי כלי נשק לא חוקיים; פרוטקשן; נישואים מתחת לגיל החוקי; פוליגמיה. 

דוגמית: צו הריסה שניתן ב־2007 לבית בן מאות מטרים באום אל־פחם לא נאכף עד היום. השבוע פורסם שאפילו פרקליט המדינה שי ניצן איבד את סבלנותו ופנה למפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, כשהוא מגדיר את הפארסה הזאת כ"ביזיון שלטון החוק". אבל המצב הביטחוני רגיש, הוא עלול להיעלב. 

3. ההכנסות מביקורת על יותר ממאה מיליוני השקלים שהעבירו מדינות זרות בשנים האחרונות לארגוני שמאל קיצוני - לא היו מספיקות אפילו לשוקו ולחמנייה. שקט ודממה אפפו את דו"ח ה־NGO מוניטור שיצא השבוע והצביע לא על כיסים פרטיים של תורמים פרטיים, אלא על שקי כסף שנשפכו ממדינות אירופה לתוך המחלוקת הפנים־ישראלית. ממשלות ובהן האיחוד האירופי, בלגיה, גרמניה - שמתערבות בסכומי עתק בסכסוך הפוליטי הישראלי.

V15? עוד לא ראיתם כלום. ארגון "יש דין" קיבל מיליונים עבור "פרויקט חקירת כוחות הביטחון" מממשלת הולנד. שוברים שתיקה קיבלו תמיכה ל"פרויקטים חינוכיים" מממשלות גרמניה, בלגיה וספרד. "זוכרות" נהנה מתקציב של פינלנד ואנגליה עבור "קידום השיח הציבורי בנושא זכות השיבה" (!).

"בצלם" קיבלו כסף מצרפת, מדנמרק ומשבדיה. 

עמותת "במקום" שלחה מכתבי תודה לממשלות אירלנד ונורבגיה. "עדאלה" קיבלו מתנות מהבלגים ומהשוויצרים. וכך רשימה ארוכה של 24 ארגונים שקיבלו ב־2013 40 מיליון שקלים וב־2014 20 מיליון נוספים. ארגונים ששותפים בדו"ח גולדסטון ודו"ח שאבאס, שמעורבים בלוחמה משפטית נגד ישראל, שמארגנים קמפיינים של חרמות. 

 

4. יש עבריינים נקיי לב. השבוע הורה בג"ץ להרוס תשעה בתי מגורים בתוככי היישוב עופרה. הבתים הוקמו בתוך יישוב בן 40 שנה, שהוקם בהחלטת ממשלת ישראל, ומתברר בדיעבד שהם יושבים על קרקע פרטית פלשתינית. 

אין ספק שצריך לפצות את בעלי הקרקע (שאגב, בעצמם לא ידעו על הבעלות עד למעורבות של ארגוני שמאל בעתירה).

השאלה היא אם הפיצוי צריך להיות משפט שלמה של הריסת הבתים או הסדרה בדרך שאינה כוללת דחפורים - כגון תשלום עבור השימוש בקרקע.

 

5. יש עבריינים שיש להם חסינות. כמה פרשיות שנקשרו בשר החינוך לשעבר שי פירון, צלחו את מבחן הטפלון ולא עוררו שום עיסוק ציבורי: חשד להעברת מיליון שקלים מתקציבי ממשלה למייקל שטיינהרט; העברת מיליוני שקלים לעיתון "ידיעות אחרונות" לרכישת סיקור חיובי; חשיפת לוח הזמנים של פירון, שכלל בעיקר פגישות עם אנשי תקשורת. 

או הפרופסור מעודד הסרבנות, אריאל הירשפלד, שזכה לחסינות פלדה מפני החלפתו בוועדת פרס ישראל לספרות. לחברי ועדה שהם אנשי שמאל יש שריון מיוחד, ואין לפגוע בהם גם אם עמדותיהם תוקפות את המדינה שבשמה מוענק הפרס.

 

6. יש עבריינים שאחרים מתביישים בשבילם. השבוע הוחלט להעמיד לדין את הרב הראשי לשעבר, הרב יונה מצגר, בחשד לעבירות שוחד בהיקף של מיליונים. התורה מתביישת. ¬

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו